ב) מאמר 3 והרצאה 3

סיכום הקורס 10524 היסטוריה של הפסיכולוגיה אוניברסיטה פתוחה

הסיכום נערך על ידי אור שחר, מורה לשיטת אלכסנדר

לא הייתה אפשרות למצוא את כתובת האתר של מפרט הגאדג'ט




































תוכן

  1. 1 סיכום הקורס 10524 היסטוריה של הפסיכולוגיה אוניברסיטה פתוחה
  2. 2 הסיכום נערך על ידי אור שחר, מורה לשיטת אלכסנדר
  3. 3 מאמר 3: The Birth of Psychology in Ancient Greece / Lundin, 1996 (והרצאה 3)
    1. 3.1 מבוא לתקופות ההיסטוריות (להזכיר דברים מסיכומים קודמים)
    2. 3.2 יש 3 תת-תקופות בעת העתיקה:
    3. 3.3 יוון
      1. 3.3.1 הסבר מדוע אנו מתחילים ביוונים?
        1. 3.3.1.1 מאפייני התקופות היווניות השונות
    4. 3.4 I                   התקופה הפרה-סוקרטית= ( מסתיימת בשנת 500 לפנה"ס)
      1. 3.4.1 מבט כללי
        1. 3.4.1.1 באופן כללי לפני ואחרי סוקרטס
        2. 3.4.1.2 התקופה הפרה-סוקרטית 400-600 לפנה"ס
        3. 3.4.1.3 התקופה הפרה-סוקרטית ע"פ ג'יינס
        4. 3.4.1.4 תיעוד תצפית ראשונה   (מתוך ההרצאה)
        5. 3.4.1.5 מאפיינים של התקופה הפרה (לפני)  סוקרטית (חשוב)
        6. 3.4.1.6 שתי גישות לידע ולמהות בתקופה הפרה-סוקרטית (כמובן גם שייכים לתקופה היוונית): (זהו גם מאפיין נוסף של התקופה  הפרה סוקרטית)
        7. 3.4.1.7 Being ו Becoming
          1. 3.4.1.7.1 שאלה בנוגע ל becoming ו being- מתוך קורס בסימסטר קודם
      2. 3.4.2 התקופה ההלניסטית 600-322 לפנה"ס (זה מתוך מאמר 3)
        1. 3.4.2.1 4 דוגמאות לפילוסופים מתקופה זו (קדם סוקרטים) דגש על חשיבה נטורליסטית:
          1. 3.4.2.1.1 1)   תאלס
            1. 3.4.2.1.1.1 2)   פיתגורס
            2. 3.4.2.1.1.2 3)   היפוקרטס: (המורה אמרה שהוא החשוב מבין ארבעתם)
            3. 3.4.2.1.1.3 4)   דמוקריטוס (460-370 לפנה"ס) חשוב לפי נדלר וחוברת הלימוד:
    5. 3.5 II                התקופה הקוסמולוגית (מאה 16 לפנה"ס)- חלק זה רק מתוך הסיכום
    6. 3.6 III             התקופה הסוקרטית
      1. 3.6.1 1)      סוקרטס 469-399 לפנה"ס: "דע את עצמך"
        1. 3.6.1.1 על השיטה הסוקרטית
      2. 3.6.2 2)      אפלטון Plato 427-347 לפנה"ס: ("האידאליסט")
        1. 3.6.2.1 רעיונות מרכזיים
          1. 3.6.2.1.1 תלמידו של סוקרטס וממשיך דרכו.
            1. 3.6.2.1.1.1 מרבית כתביו בצורה של דיאלוגים, הדובר הראשי הוא סוקרטס.
            2. 3.6.2.1.1.2 דואליסט במובן שערך הפרדה בין אידאה לחומר:
            3. 3.6.2.1.1.3 נייטיביסט, תומך בגישת ה-being. האידאות מולדות, החושים מתעתעים.
            4. 3.6.2.1.1.4 משל המערה": הדברים בשלמותם ובמהותם קיימים בעולם חיצוני, באידיאה.
            5. 3.6.2.1.1.5 נמשל המערה
            6. 3.6.2.1.1.6 סיכום של ז' על משל המערה
        2. 3.6.2.2 תיאורית האישיות של אפלטון:
          1. 3.6.2.2.1 הנפש עשויה משתי רמות = שני חלקים לאישיות
            1. 3.6.2.2.1.1 1)                                 הנפש היצרית, passional soul: מצויה בבטן.
            2. 3.6.2.2.1.2 קיים מתח וקונפליקט בין שני החלקים הללו של הנפש (זהו הקיום האנושי)
            3. 3.6.2.2.1.3 קיים זרם של דחפים שיכולים להיות מתועלים לחיפוש אחר עונג גופני, כבוד, ידע וכו'.
      3. 3.6.3 אריסטו לעומת אפלטון
      4. 3.6.4 3)      אריסטו Aristotle 384-322 לפנה"ס: (האמפריציסט / ריאליסט)
        1. 3.6.4.1 i                    אריסטו האמפריציסט (חשוב)
          1. 3.6.4.1.1 אמפיריציסט במובן של ההיפך מנייטיביסט.
            1. 3.6.4.1.1.1 מאמין בגישה של becoming: האידאות, הידע, נרכשים תוך כדי מגע עם העולם.
            2. 3.6.4.1.1.2 מייצג גישה הפוכה לזו של אפלטון.
          2. 3.6.4.1.2 ii                  צורה וחומר (חשוב)
            1. 3.6.4.1.2.1 אריסטו טען כי כל דבר עשוי מצורה וחומר ולא ניתן להפריד ביניהם. חומר לא יכול להתקיים ללא צורה forms, והצורה לא יכולה להתקיים ללא החומר.
            2. 3.6.4.1.2.2 הנפש לא יכולה להתקיים ללא החומר שעושה אותה אפשרית. (נקודה מרכזית)
            3. 3.6.4.1.2.3 לכן, לא ניתן להפריד בין גוף ונפש: שני צדדים של אותו המטבע- בקורס נתייחס אל אריסטו כאל מוניסט. (חשוב)
          3. 3.6.4.1.3 iii               תיאורית ארבעת הסיבות של אריסטו (חשוב)
            1. 3.6.4.1.3.1 לכל דבר בעולם יש 4 סיבות:
            2. 3.6.4.1.3.2 1)  הסיבה החומרית/מטריאלית: ממה זה עשוי? Material
            3. 3.6.4.1.3.3 2)  הסיבה הפועלת= יעילה: למה הדבר משתנה? מה גורם לשינוי באובייקט? Efficient = איך השתנה?
            4. 3.6.4.1.3.4 3)  הסיבה התכליתית= סופית – למה זה משמש? final.= מה המטרה?
            5. 3.6.4.1.3.5 4)  הסיבה הצורנית formal: המשמעות של המהות. מה ההגדרה של הדבר, המהות שלו. ה-soul היא הסיבה הצורנית, היא המהות.= מה מבדיל?
          4. 3.6.4.1.4 iv                 אריסטו- חלוקה של הנפש לשלושה חלקים= פונקציות הנפש של אריסט (חשוב)
            1. 3.6.4.1.4.1 1)   Vegetative soul הנפש הצמחית: אחראית על הזנה, רביה וגדילה. שותפה לכל האורגניזמים החיים: בני אדם, בעלי חיים וצמחים.
            2. 3.6.4.1.4.2 2)   Sensitive soul (וגם תנועתית) החלק המשותף לבני האדם ולבעלי חיים. הנפש שחשה, והנפש התנועתית שאחראית על התנועות הרצוניות. לבני האדם ולבע"ח יש רצונות קצרי טווח שדוחפים אותם (למשל רעב).
            3. 3.6.4.1.4.3 3)   .Rational soul הנפש האנושית/הרציונלית: קיימת רק אצל בני האדם.
            4. 3.6.4.1.4.4 פירוט: אפשר להציג את הנפש לשלושה חלקים בתבנית היררכית
          5. 3.6.4.1.5 v                  Common sense (חשוב)
          6. 3.6.4.1.6 vi               ה-mind כולל שני סוגים של זיכרון(חשוב):
            1. 3.6.4.1.6.1 1)   .remembering: החלק הפאסיבי, מכיל את הידע והזכרונות של האדם מהעבר, אך הוא נעלם עם המוות.
            2. 3.6.4.1.6.2 2)   recollecting: החלק האקטיבי, שלא נעלם עם המוות. זה החלק שבו מצוי הפוטנציאל. יש כאן הזכרות ושליפה אקטיבית.
          7. 3.6.4.1.7 vii             שלושת חוקי האסוציאציה:
            1. 3.6.4.1.7.1 1)   דמיון
            2. 3.6.4.1.7.2 2)   סמיכות, קרבה
            3. 3.6.4.1.7.3 3)   ניגוד
          8. 3.6.4.1.8 viii          ח) רעיון הטלאולוגיה push/pull (חשוב)
            1. 3.6.4.1.8.1 רעיון הטלאולוגיה: דברים נעים לקראת מטרתם. בדבר מצוי הפוטנציאל לקראת היותו.
            2. 3.6.4.1.8.2 ה-reasoning (תבונה, הסקה, הגיון) הוא המרכיב העיקרי בנפש האנושית. בני האדם יכולים להבחין בין טוב ורע, יכולים לתכנן את העתיד.
            3. 3.6.4.1.8.3 מה שמייחד את האדם הן המוטיבציות לעתיד.
          9. 3.6.4.1.9 ix               Anima ספר ה-Ψ הראשון
    7. 3.7 IV             פילוסופים פוסט-אריסטוטליאניים
      1. 3.7.1 1)     אפיקורסים: האדם מחפש דרכים להיות מאושר ולהמנע מכאב.
        1. 3.7.1.1 2)     ציניים: מאמינים כי החברה מלאה רוע וצביעות. מטיפים לפרישה מפעילות תרבותית.
          1. 3.7.1.1.1 3)     סקפטים: הטלת ספק בתפיסה החושית (כמו אפלטון), אך לא האמינו בקיום של צורה טהורה.
          2. 3.7.1.1.2 4)     סטואים: עמדה פטליסטית. יש לקבל את הגורל כמו שהוא. דטרמיניזם: מה שצריך לקרות- יקרה.

















מאמר 3: The Birth of Psychology in Ancient Greece / Lundin, 1996 (והרצאה 3)

סוקרטס, אפלטון, אריסטוטל, אפיקורסים 

 יוון העתיקה

המאה ה-5 וה-4 לפנה"ס

 

מיקוד על מאמר 3 של המורה

1.    קדם סוקרטיים: חיפשו את העיקרון המסביר את ראשית הדברים ואת הסיבות לשינויים.

2.    סוקרטס, אפלטון, אריסטו: המוקד עובר להיות האדם ולא הטבע. כיצד באה לידי ביטוי הגישה הדואליסטית אצל כל אחד? מהי הפסיכולוגיה לפי כל אחד מהם? כיצד כל פילוסוף מתקשר לתיאוריות פסיכולוגיות עכשוויות?

3.    תקופה הלניסטית: אפיקורוס, ציניקנים, סטואים: שאלות הנוגעות לצורה לפיה האדם צריך לחיות. כיצד מתקשרות לגישות עכשוויות בפסיכולוגיה?

מבוא לתקופות ההיסטוריות (להזכיר דברים מסיכומים קודמים)

·      פרדוקס גילה של הפסיכולוגיה

·      לפסיכולוגיה עבר ארוך אך היסטוריה קצרה" (הרמן אבינגהאוס, 1850-1909)

 

·      באופן כללי נעסוק ב 2 תקופות עיקריות: העבר הרחוק והעת החדשה.

o      בעבר הרחוק, נעסוק ב- 3 תת תקופות כאשר בכל אחת נשאל מהי הפסיכולוגיה של אותו זמן, כיצד חושבים אנשים על התנהגות אנושית.

o      בעת החדשה, נדבר על דקארט ונסקור מס' פילוסופים מרכזיים שמניחים את המסד להשערות הפסיכולוגיות.

 

יש 3 תת-תקופות בעת העתיקה:

1)   התקופה הפרה-סוקרטית (מסתיימת בשנת 500 לפנה"ס)

2)   סוקרטס, אפלטון, אריסטו (התקופה ההלינסטית, 600-322 לפנה"ס)

3)   ימי הביניים (בין המאה ה-4 למאה ה-15~) (זוהי תקופת החושך)

 

(לפי המורה בכיתה את התקופות אפשר לזכור אבל לא חייבים לזכור תאריכים (למרות שזה יעזור) )

 

יוון

הסבר מדוע אנו מתחילים ביוונים?

בתת  פרק זה לשים במיוחד לב ל

·       עמדה הנטורליסטית המקורית על פי יוון העתיקה

·       כיצד רעיון הנטורליזם בא לידי ביטוי כיום


1.   היוונים דנו בנושאים פסיכולוגים- היוונים עסקו בנושאים שניתן להחשיבם כפסיכולוגיים.

·       ופחות התעסקות שהיא רק בחומר

·      כלומר ז': בתקופת יוון העתיקה, חלק מההוגים עסקו בנושאים שניתן להחשיבם כפסיכולוגים

 

2.    אצל היוונים מתחילה החשיבה הביקורתית. (= מחשבה מדעית שיטתית)
 

3.   היוונים החזיקו בעמדה נטורליסטית (=עיסוק בעולם הנצפה) התייחסות לאירועים שמתרחשים רק במסגרת של זמן ומרחב (אין התייחסות לתופעות לא נצפות או למבנים לא טבעיים)

·       נטורליזם זהו מושג שיחזור שוב ושוב-

·       פירושו התיחסות לאירועים בטבע בלבד, רק משהו בעולם

·       אין התייחסות לתופעת לא נצפות. זה גם מתאים לעמדה זו של הפסיכולוגיה כפי שנמצאת היום שאומרת שאי אפשר להתייחס לדברים שלא ניתן לצפות בהם

 

·       העמדה הנטורליסטית ביוון העתיקה היונים הקדומים מהתקופה ההלנית ועד אריסטו האמינו בעולם בו יכלו לצפות.

o      הם שמו דגש על מדע, מתמטיקה ואסטרונומיה. העולם בו חיו היה עולם המוכר דרך החושים שלהם, הם לא חשבו על עולם של רוח או נשמה, אמונה פרימיטיבית עם אלים ואלות שניחנים בתכונות אנושיות.

o      זה מקביל לפסיכולוגיה המדעית כיום (בצורה מתוחכמת יותר) אשר מתעניינת בטבעה של ההתנהגות וכיצד אורגניזם מגיב לסביבתו.

·       כמו היוונים גישה זו של הפסיכולוגיה מתעלמת מהרוח, מיינד או השמות הנוגעים לתופעות שאי אפשר לצפות בהם

·       אחרי שקיעת המחשבה הנטורליסטית של היוונים לקח כ  2000 שנה להסביר את האירועים שוב מבלי להתייחס לדברים שלא קיימים כתופעות נצפות.

 

·      הסבר של ז'

o      נטורליזם לפי יוון העתיקה-למידת הטבע ע"י החושים, אמונה בעולם שניתן לצפות בו

o      נטורליזם מודרני-ענין בהתנהגות ובתגובת האורגניזם לסביבה, מדע אוביקטיבי שמבוסס על ניסיון ותצפית

 

4.   "המצאת הנפש" (זה רק ממצגת שנה שעברה)

מאפייני התקופות היווניות השונות

שכל בי-קמרלי

התקופה הקוסמולוגית

עד 600 לפנה"ס

סוף תקופת השכל הבי-קמרלי

התקופה הפרה סוקרטית

400-600 לפנה"ס

המצאת הנפש:

תחילת עידן Ψ האני

התקופה הסוקרטית

200-400 לפנה"ס

 


I                   התקופה הפרה-סוקרטית= ( מסתיימת בשנת 500 לפנה"ס)

מבט כללי

באופן כללי לפני ואחרי סוקרטס

·       עד סוקרטס: פילוסופיה של הטבע

1.    ממה נוצר העולם?

2.    ממה הוא עשוי?

 

§       כלומר חיפשו עיקרון שמסביר את ראשית הדברים ואת הסיבות לשינויים

 

·       סוקרטס הפנה את הדיון מהטבע אל האדם

1.    מה טיבם של החיים שמן הראוי לשאוף לחיותם?

2.    אילו תכונות מוסריות צריך אדם לסגל לעצמו

 

התקופה הפרה-סוקרטית 400-600 לפנה"ס

·       הפסיכולוגיה של האדם ההומרי הייתה שונה לחלוטין מזו שאנו מכירים היום

§       האדם ההומרי הוא אדם נטול מושגים כמו נפש

§       כל התנהגויותיו ורצונותיו יוחסו לאלים האולימפיים

 

·       כיום: הבסיס למוטיבציה הוא פנימי ("אני רוצה")

·       אז: מוטיבציה הינה חיצונית  (אל, גורל)

 

התקופה הפרה-סוקרטית ע"פ ג'יינס

·       אין כתב: הדרך היחידה לשמר ידע היא על ידי חזרה בראש על קולות של דמויות סמכות.

·       הופעת הכתב גרמה לאדם להחליף את האלים בתור הגורם המוטיבציוני המרכזי.

·       התקופה מאופיינת על ידי השכל הבי-קמרלי = שכל דו-מוקדי

·       "התנ"ך אינו אלא שיר תוגה על אובדן השכל הבי-קמרלי, אשר אפשר קיום בטוח. אובדנו הותיר אנשים בודדים מפוחדים, משאיבדו את הקולות שהדריכו אותם בבטחה".

 

תיעוד תצפית ראשונה   (מתוך ההרצאה)

·       מסופר על מלך מצרי שהניח שהשפה המצרים היא השפה השלטת, הטבעית, מעבר לכל התרבויות.

·       הוא ערך מחקר: לקח 2 ילדי עבדים, גידל אותם בבידוד ורצה לראות האם המילים הראשונות שלהם יהיו מצרית. לא כך היה הדבר אלא מילים בשפה קדומה אחרת (שפה פיריגית, המילה היתה   becos , שפירושה לחם)

·       זהו מחקר תצפיתי מבוקרת ראשונה בפסיכולוגיה (לא אתי).

 


מאפיינים של התקופה הפרה (לפניסוקרטית (חשוב)

(לפני סוקרטס)

 

 

*עיסוק מתמיד בשאלה מהו טבע היקום? ממה עשוי? (זוהי תקופה קוסמולוגית, של היקום)

 

 

1.    מערכת חשיבה סגורה- אין ביקורתיות,

·       זהו דבר שמאפשר יציבות

o      (יציבות חברתית, אולי שילטונית)

 

2.    "פסיכולוגיה אחרת" -אין נפש כגורם אחד, מושג הרצון עמום, מעשים מיוחסים לאלים.

·       (מתקשר ל (3) השכל הביקמלרי)

 

3.    השכל הביקמרלי (=דו מוקדי): לאדם אין מוטיבציה פנימית, אלא רק כתגובה לאל או לראש השבט.

·       כלומר יש את האדם, אבל יש גם את האל (ראש השבט)

·       בתקופה זו לא היה צריך להתלבט, לחשוב, להחליט. אלא האדם עשה ופעל בגלל שהאל (או ראש השבט) שהיתה לו חשיבות ועמדה מיסטית אשר אמר לו לעשות.

o      "התנ"ך אינו אלא שיר תוגה על אובדן השכל הבי-קמרלי שהשאיר אנשים בודדים ומפוחדים, משאיבדו את הקולות שהדריכו אותם בבטחה".  (גיינס)

 

·       המרכיב האנושי של מוטיבציה לעשות, להתמיד, מיוחס לקולות האל, ראש השבט (ולא למרכיב פנימי שנמצא בנו כיום). לאדם לא הייתה מוטיבציה מבפנים.

·       כלומר אין מוטיבציה פנימית, אין נפש כגורם אחד, ההתנהגות מונחית על פי רצון האלים (ז')

 

 

·       השינוי נעשה  עם הופעת הכתב - רק לאחר הופעת הכתב האדם יכל לשמר את רצונותיו וערכיו ואז הוא שם את צרכיו ואת עצמו יותר במרכז- דגש יותר על ה"אני".

o      כלומר האדם יכול לקחת יותר אחריות על עצמו.

·       לפני הכתב , הדרך לשמר היא על ידי חזרה בראש של קולות סמכות- רק שהופיע הכתב האדם עבר למרכז (ז')

 

·       כלומר השכל הביקמרלי פירושו

o      ששכל אחד זה מוח האדם,

o      ושכל שני מוח מבחוץ שהאדם נשמע לו למשל  ראש השבט


שתי גישות לידע ולמהות בתקופה הפרה-סוקרטית (כמובן גם שייכים לתקופה היוונית): (זהו גם מאפיין נוסף של התקופה  הפרה סוקרטית)

·       לתקופה הפרה-סוקרטית יש 2 גישות למהות, שתיהן מלוות אותנו עד היום

·       זה הציר היותר משמעותי לקורס שלנו

Being ו Becoming

1)   גישתו של פרמנדיס (475 לפנה"ס) - Being: קיימת אמת קבועה ונצחית, ללא שינוי. נייטיביזם.

·       גישתו זו של פרמינידס (Being) אומרת שהאמת קיימת ונצחית ללא שינוי ורק החושים שלנו הם אלה שמעוותים אותה

·       (כלומר האמת והידע הם נצחיים וקבועים (נייטיביזם)

·       מפה לאחר מכן יש יציאה לתיאוריה של סוקרטס ולאחר מכן של אפלטון על המערה- אפלטון הוא ממשיך גישת ה being

 

2)   גישתו של הרקליטוס (500 לפנה"ס)- Becoming: האמת נמצאת בהתהוות, המציאות בשינוי מתמיד. אמפיריציזם.

·       גישה זו של הרקליטוס אומרת שהמציאות נמצאת בשינוי מתמיד. הידע נקלט בחושים והוא לא אמת קבועה, הכל זורם ומשתנה  (אמפיריציזם)

·       הרקליטוס הוא זה שאמר: "פנטה ריי" - הכול זורם. אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים.

·      לפי הרקליטוס , המציאות היא כל הזמן בשינוי והוא מביא דוגמא ואומר,

·       שכל דבר עשוי מאש ולכן זה זז כל הזמן; זו אש עצורה. ממשיך דרכו הוא Aristotel

·       כלומר טען שהכל נוצר מאש ולכן נמצא בתנועה תמידית

·       בהמשך אריסטו מקדם את הגישה זאת ובהמשך הבהיוריסטים- אריסטו ממשיך גישת ה becoming

 

 

שאלה בנוגע ל becoming ו being- מתוך קורס בסימסטר קודם

·       ממ"ן 14 שאלה ראשונה:

·       " בקורס עסקנו בשאלת מקור הידע האנושי. שתי גישות מרכזיות שהוצגו בנושא הן שהידע קיים- Being, או לעומת זאת, נוצר בתהליך של התהוות- Becoming. הציגו בפירוט דילמה זו"

 

·       התייחסו לרעיונותיהם של שני תיאורטיקנים, עבור כל גישה בדילמה, כל אחד מהם מתקופה שונה (סה"כ 4 תאורטיקנים)

 

Becoming

 

Being

 

Heraclites (500 לפנה"ס):

הידע משתנה וזמני

 

אריסטו

ביהויוריזם

Parmenides (500 לפנה"ס):

הידע קבוע, נצחי ונמצא בנפש

סוקרטס

אפלטון

גשטאלט

התקופה ההלניסטית 600-322 לפנה"ס (זה מתוך מאמר 3)

באופן כללי (מצגת של המורה)

·       נטורליזם- עיסוק ברמת הטבע הניתן לצפייה.

 

·       מוניזם- התעלמות מרוח, נפש או נשמה.

·       כלומר לא אומרים שאין רוח אבל מתעלמים ממנו

 

·       פיתגורס, תאלס

o      לא כל כך חשוב לפי המורה)

4 דוגמאות לפילוסופים מתקופה זו (קדם סוקרטים) דגש על חשיבה נטורליסטית:

מה ההבדל בין קדם סוקרטים לפרה סוקרטים

זה גם משהו שאני שולח ברשימת השאלות למורה

 

·       הקדם סוקרטים מחפשים את העיקרון המסביר את ראשית הדברים ואת הסיבות לשינויים

1)   תאלס

·       חזה ליקוי חמה,

·       ההסבר האולטימטיבי שלו ליקום היה שכל הדברים הגיעו ונוצרו ממים.

§       (זה הסבר נטורליסטי)

·       תאלס מתחיל את החשיבה הביקורתית הסיסטמטית.

2)   פיתגורס

·       חשב שההסברים האולטימטיביים נמצאים במספרים

o      כלומר העולם מסודר בארגון לוגי מתמטי

3)   היפוקרטס: (המורה אמרה שהוא החשוב מבין ארבעתם)

·       נתן הסבר (נטורליסטי) בו נוזלי הגוף מעידים על תופעות הגוף

·       התאים בין ארבעת היסודות הבסיסיים לארבעת הסוגים של הליחות בגוף:

·       השילוב בין ארבעת היסודות לארבעת הסוגים הם אלה אשר יוצרים את המזגים הבסיסים (מחלקים לארבעת מזגים בסיסים)

·       ברגע שהלחות יוצאת מאיזון זה מה שמביא את החולה להקלע לקשיים פסיכולוגים כמו מלנכוליה או דיכאון.

 

·       כלומר לפי (ז') היפוקרטס טוען שהיקום מורכב מ-4 יסודות שאחראים לסוגי מזג אנושי, וכשנוזלי הגוף יוצאים מאיזון האדם בקשיים פסיכולוגים.

 

 

מזג אנושי

נוזל הגוף

שמח

מזג אופטימי (שמח)

דם

איטי

אדיש (איטי)

ריר

להוט

מהיר חימה (להוט)

מרה צהובה

עצוב

מלנכולי (עצוב)

מרה שחורה

 

·       בנוסף, נתן הסבר פיזיולוגי למחלת האפילפסיה.

·       הסביר את מחלת הנפילה כפעולה לא נכונה של האיברים שויסתו את הנוזלים בגוף בעיקר דם וריר.

 

4)   דמוקריטוס (460-370 לפנה"ס) חשוב לפי נדלר וחוברת הלימוד:

גישה של being- כל ההסברים נמצאים בטבע

·       נקט בגישה של BEING , האמין כי כל ההסברים נמצאים בטבע. והטבע מורכב מחלקיקים קטנים (אטומים) הנמצאים בתנועה מתמדת.

§       (בניגוד לגישה האמפיריציסטית)

הטבע מורכב מחלקיקים קטנים- אטומים- הנמצאים בתנועה מתמדת. (נקודה מרכזית 1 מתוך 3 של דמוקרטיס של נדלר)

·       לפי ז'

o      לדעתו הטבע מורכב מחלקיקים קטנים, אטומים שנמצאים בתנועה ונבדלים בצורה, בגודל ובמהירות התנועה

o      היקום נוצר כתוצאה מהנהוגת האטומים בחומרים שונים

 

o      דוג'-ראיה (מפורט בהמשך), האטומים עוברים דרך האויר לעין, משם למחשבה והיא מעבירה לעין את תמונת האוביקט.

 

אין דואליזם ואין הבחנה בין מנטלי לפיסי או בין גוף לנפש. מקור כל האירועים באותו החומר- באטומים.

·       לפי דמוקריטוס אין דואליזם ואין הבחנה בין מנטלי ופיזי או בין נפש לגוף.

·       לדעתו כל האירועים יצאו מאותו החומר- האטומים.

·       כלומר דמוקרטס הוא מוניסט

 

חישה/תפיסה: קיימת דמות מוקטנת של החפץ אותו אנו רואים על העין (eidola). איתר את עצב הראייה המוביל למוח. (נקודה מרכזית 2 מתוך 3 של דמוקרטיס לפי נאדלר נדלר)

·       תפיסה- היה הראשון שנתן הסבר לחישה. טען שקיימת דמות מוקטנת של החפץ אותה אנו רואים על העין. כאשר אני מסתכל על משהו אחר, אותו משהו אחר יוצר דמות מוקטנת של עצמו  הנקרית EIDOLA שזזה באוויר עד שהיא פוגעת בעין שלי.

o      כלומר יש פה רעיון מקדים שהחישה והתפיסה נמצאים במוח

אינטראקציה מוחית: המוח מפרש את הדמות המוקטנת. (נקודה מרכזית 3 מתוך 3 של דמוקרטיס של נדלר)

·       אינטראקציה מוחית- לפי דמוקריטוס, המוח מפרש את הדמות המוקטנת. זהו רעיון מודרני שדקארט ממשיך אותו. (לבדוק מה דקארט אמר)

לבדוק

 

·      

o      התחלת המסורת הארוכה של עובדה פיזיולוגית והמשכה בהשערה פילוסופית/פסיכולוגיתלאתר איתור עצב הראיה המוביל מהעין למוח, דבר שהדגיש את תפקיד המוח. דמוקריטוס מניח כי למוח יש תפקיד בתפיסה. הדמות המוקטנת נשענת על ממצאים פיזיולוגיים של אלרמאון

II               
התקופה הקוסמולוגית (מאה 16 לפנה"ס)- חלק זה רק מתוך הסיכום

(חלה בין התק' הפרה סוקרטית לתק' הסוקרטית)

 

·       מאפיינים של תקופה זו:

·       המאפיין את התקופה הזו הוא ההתעסקות בשאלות לגבי הקוסמוס/היקום ולא לגבי האדם.

·       כמו כן היה עיסוק רב בנטורליזם-

o      העיסוק הוא רק ברמה של הטבע ורק במה שניתן לצפות בו. היוונים האמינו רק בעולם טבעי ולא בעולם העל טבעי.

o      נטורליסטים מחויבים לעמדה של מוניזם. הם שוללים כל דבר שהוא על טבעי ולא האמינו בעולם של רוח או נשמה.

o      גישה זו של מוניזם דומה לגישה המדעית של הפסיכולוגיה כיום המתעלמת מהרוח , הנפש או כל דבר שאינו ניתן לצפייה.

III             התקופה הסוקרטית

·       בתקופה זו סוגי השאלות שבהם התעסקו השתנו.

·       העניין הוא יותר באדם יותר מאשר בחומר/ביקום/ טבע

·       מבחינת נטורליזם וטרנסדנטליות להסתכל באיור בספר בעמוד 38

 

·       לפי נדלר התקופה הסוקרטית מתחילה בחשיבה ביקורתית סיסטמית דמות חשובה היא דמוקרטיס עם שלושת הנקודות שלו

1)     
סוקרטס 469-399 לפנה"ס: "דע את עצמך"

 

·       רעיונותיו מוכרים בעיקר דרך הדיאלוגים של אפלטון

·       סוקרטס היה אדם צנוע. אשר לקח את הפילוסופיה כדרך חיים

o      מספרים עליו שהלך לשוק עם תלמידים שלו וראה שפע של ירקות ואוכל, ואמר שיש פה כל כך הרבה דברים שאני לא צריך כלומר מסתפק במועט.

·       הוא לא כתב הרבה, והרעיונות שלו מוכרים דרך אפלטון

 

·       העביר את הפוקוס מהחומר (matter) לאדם. (הפנה את הדיון מהטבע אל האדם)

·       בתקופתו השאלות מתחילות להשתנות, מתעניינים יותר בבני אנוש מאשר בחומר. שאלות של ידע ומוסריות.

·       הוא הפנה את הדיון מהטבע אל האדם:

o       מה טיבם של החיים שמן הראוי לשאוף לחיותם?

o      אילו תכונות מוסריות צריך אדם לסגל לעצמו

o      תחילת החשיבה הביקורתית

 

·       Psyche- פסיכה: רוח או נפש. כוללת את ההכרה והתכונות המוסריות של האדם.

·       סוקרטס דיבר על פסיכה, נשמה.

·       זה מזכיר את הרעיון המודרני של ישות נצחית שעוזבת את הגוף בזמן המוות והולכת לגן העדן

·       הוא טען כי הנפש כוללת את ההכרה ואת התכונות המוסריות של האדם.

·       טען כי לנפש קיום מטפיזי.

·       בתקופה ההיא היתה הרבה התעסקות במוסריות (וזוהי נקודת מבט התחלתית על הנפש שהרבה חוקרים בחרו)

 

·       "דע את עצמך"

·       אפשר לראות בזה מבשר את שיטת האינטרוספקציה (התבוננות פנימית ואנליזה של ההתנסויות שלנו)

·       (האינטרוספקציה לא הוצגה לפסיכולוגיה עד  אוגוסטין)}

על השיטה הסוקרטית

·      באופן כללי

o       האמת נמצאת בנפש

·       (כלומר האמת מצויה בתוכינו וצריך גם לגלות אותה (ניטיביזם))

o       תפקידו של המורה לגלות לאדם את האמת המצויה בתוכו

o       זהו הבסיס לדואליזם

·       (וכן גם במוות הנפש עוזבת את הגוף (זה רק לפי ז'))

o       "נפש" = האופי המוסרי של האדם וכושר ההכרה

·       וכן גם הנפש מכילה בתוכה את האמת מעצם קיומה)

 

·      
פירוט

o      בשיטה הסוקרטית: האמת נמצאת בתוכנו. הנפש מכילה את האמת בתוכה כבר מעצם היותה.

§       תפקיד המורה ללמוד עליה מתוך שאלת שאלות.

·       בשיטה הסוקרטית מדובר שהידע נמצא בתוכנו, כל אחד יודע את האמת, לא צריך ללמוד אותה

§       כלומר יש פה רעיון ניטיביסטי שהאמת נמצאת בתוכינו

·       תפקיד המורה הוא לגלות את האמת. לשאול אנשים שאלות ולהחזיר להם תשובות כדי שאנשים יגלו את האמת.

·       כלומר מגלים את האמת דרך פעילות פנימית ולא אינטראקציה עם העולם

·       בדיאלוג הסוקרטי המורה שואל שאלות ובן השיחה עונה וכתוצאה מכך מגיעים להכירה ולידיעה של האמת ולהבנה

·       יוצאים מתוך נקודת הנחה שלא יודעים כלום (אבל יש גם אמירה ביקורתית שהתפתחה יותר בימנו שכאילו שהמורה לא יודע כלום אבל לבסוף הוא כופה עלינו את נקודת המבט שלו)

 

·      הניח את הבסיס ל-being,/ לנייטיביזם ולדואליזם, רעיון שיש גוף ונפש.

·       הניח את הבסיס לדואליזם- טען כי יש גוף ונפש.

·       הניח את הבסיס ל- BEING /נייטיביזם טען כי האמת והידע נמצאים בתוכנו ועלינו לגלות אותם ע"י שאילת שאלות.

·       בניטיביזם הכוונה שהאמת מולדת (ולא מוניזם)

·       ההשג הגדול שלו (לפי המורה) הנחת הבסיס ל being

 

·       הבהרה של נדלר:

o      ההנחה של סוקרטס היא שכל אחד מאיתנו יודע את האמת, היא מונחת לפנינו.

o      המורה הוא מגלה את האמת עבורנו.

o      סוקרטס שאל אנשים שאלות והחזיר להם תשובות. זהו בסיס לדואליזם כרעיון שיש גוף ונפש שמכילה את האמת כבר מעצם היותה.

2)     
אפלטון Plato 427-347 לפנה"ס: ("האידאליסט")

רעיונות מרכזיים

·       באופן כללי:

o      נפש כמושג מרכזי

o      אידאות = יש עולם מושלם

o      קטגוריזציה ורעיון החתוליות

 

·       פירוט

תלמידו של סוקרטס וממשיך דרכו.

o      הוא המשיך את הרעיונות של סוקרטס. הפריד בין אידאה לחומר

·       הקצין את הרעיונות של סוקרטס, בעיקר את הרעיון הדואליסטי והנייטיביסטי. באופן כללי טען שיש הפרדה בין הרעיון לחומר.

·       המציאות הבסיסית הפכה לרעיון, חסר שינוי, נפרד מהחומר, מושלם וחסר זמן.

·       החומר הוא בלתי מושלם וניתן לתפוס אותו רק דרך החושים שהם לא מושלמים

מרבית כתביו בצורה של דיאלוגים, הדובר הראשי הוא סוקרטס.

o      הוא מכונה אידיאליסט

o      הוא לקח את הרעיונות של סוקרטס והקצין אותם

o      הוא לא לוקח את הקרדיט לעצמו אלא נותן לסוקרטס להיות הדובר הראשי

 

דואליסט במובן שערך הפרדה בין אידאה לחומר:

1.    הבחנה מושגית: האידאות- מופשטות, החומר-קונקרטי.

2.    יש עולם של אידאות שמתקיים בנפרד מהמציאות החושית. האידיאות מכילות forms. (לדוגמא, המעגל המושלם).

 

·      "אפלטון אידיאליסט. לקח את רעיון הדואליזם, נייטיביסטי לפיו האמת היא בתוכנו והקצין אותו" (נדלר)

 

·       הרעיון של האידאה הוא שאידאות = עולם מושלם

פירוט נוסף

·       הנקודה השנייה היא למעשה הרחבה של הנקודה הראשונה

·       בנקודה הראשונה אומר שהחומר קונקרט, ארצי

·       בנקודה השנייה הכוונה למעגל המושלם

·       בעולם החושי, בעולם שבו אנו חיים אפשר לצייר כל מיני מעגלים

·       אבל המעגל המושלם

·       זהו מעגל שקיים רק באידיאה. אי אפשר לצייר אותו בפועל

·       כלומר המעגל המושלם מתגלם באידיאות ב form

 

o      במילים אחרות יש אבחנה בין חומר לאידיאה (הבחנה זו משקפת עמדה של דואליזם)-

·       לפי 1, מדובר בהבחנה מושגית: יש אידיאות טהורות, מופשטות והחומר הוא קונקרטי. זוהי עמדה נטורליסטית.

·       לפי 2 הכוונה היא שיש עולם של אידיאות שמתקיים בנפרד מהמציאות החושית ויש הפרדה בין גוף לנפש.

 

 

·      לפי ז': מדובר בדואליזם קיצוני-המפריד

o      בין החומר הלא מושלם שנתפס דרך החושים הלא מושלמים

o      לבין הרעיון המושלם ונצחי

וכן

o      הפרדה בין הגוף שמשתנה ובמוות נרקב ל

o      לבין הנפש הנצחית, שבמוות עוזבת את הגוף ועוברת לעולם האידאות.

 

 

o      יש FORMS לכל קטגוריה רחבה שלה אנו נותנים שם כללי לדוג "חתוליות". קטגוריזציה ורעיון החתוליות

·       במונחים מודרניים: מדבר על בעיה מאוד עכשווית בפסיכולוגיה הקוג', בעיית ה-UNIVERSALS,

o      איך אנחנו מוצאים קטגוריה  משותפת כללית ואוניברסלית מתוך פרטים כל כך שונים אחד משני,.

 

o      "Plato הגיע לרעיון הזה לאור העובדה שתהליך התפיסה אינו מושלם הוא יחסי, כל אחד תופס בצורה שונה, התפיסה שלנו מוטעית.

·       כלומר ז': תפיסה-יחסית ולא מושלמת, לא יכולה לתפוס הרעיון המושלם שבעולם האידאות, מכאן שהיא מטעה אותנו.

o      זה מתייחס לרעיון שהוא שלכל קטגוריה רחבה אנו נותנים שם כללי כאשר שם זה הוא מהות הדבר: forms/ideas שהם הדברים האמיתיים שעוברים בפתח המערה.

o        במונחים מודרניים plato מתייחס לבעיה קוגניטיבית והיא בעיית האוניברסליות: איך מפרטים שונים יוצרים קטגוריה אוניברסלית." (נדלר)

 

·       כלומר ז: אנו נותנים לכל קטגוריה שם כללי שהוא המהות forms, ideas.

·       דוג'-חתול הוא שם כללי לחתולים בצבעים, גדלים שונים, החתול הוא השלמות אשר קיימת, אך אנו לא חשופים לה (מקביל לקוג'-אנו יוצרים מפרטים שונים קטגוריה כללית )

 


נייטיביסט, תומך בגישת ה-being. האידאות מולדות, החושים מתעתעים.

·       כלומר אפלטון היה נייטיביסט וטען כי התפיסה היא עניין יחסי ולא מושלם.

·       התפיסה והחושים מטעים אותנו. (בעולם החומר אדם מצייר מעגלים לא מושלמים, בגלל החושים המטעים, אך בעולם הרעיונות קיים המעגל המושלם).

 

פירוט נוסף

o      האמין בגישת ה- BEING , טען כי הידע קיים בנשמה עוד לפני הלידה.

·       ידע קיים בלידה (נטיביזם)- האמין שהידע קיים בנשמה לפני כל חוויה ממשית שהיא.

·       אחרי המוות, הנפש הראציונלית נפרדת מהגוף ונפגשת עם האידיאות.

·       המוות מבחינתו הוא לסובב את הפנים מקיר המערה לפתחה.

·       אחרי המוות ה-SOUL נפרדת מהגוף ורוכשת ידע של ה-FORMS (אידיאות).

 

o      כלומר, ז', : אפלטון הוא נייטיביזם-

§       לדעתו הנפש מורכבת מעולם האידיאות-רעיונות מופשטים שקיימים בנו מלידה, האידאות מהוות מידע טוב יותר מהמידע שנתפס ע"י החושים ואינן דורשות התנסות חושית כדי להתפתח ולהתקיים.

 

 

משל המערה": הדברים בשלמותם ובמהותם קיימים בעולם חיצוני, באידיאה.

o      משל "המערה"- הגוף המושלם נרקב אבל הרעיון של "היופי המושלם" הוא נצחי ולא תלוי בגוף.

o      הדברים עצמם בשלמותם ובמהותם קיימים בעולם אחר, בעולם חיצוני, באידיאה.

 

 

 




נמשל המערה

·       האסירים = האנושות

·       הצללים = תפיסת החושים

·       האש = השמש = האוביקט המרכזי המוחשי

·       המערה = העולם

·       הראייה בחוץ = גילוי האמת

·       הדברים הנראים בחוץ = האידאות

·       השמש בחוץ = אידאת הטוב

 

§      כלומר (נדלר) ידע קיים בלידה ע"פ Plato ולאחר המוות החלק הנאצל נפרד מהגוף. המוות הוא סיבוב הפנים מקיר המערה לפתחה.

סיכום של ז' על משל המערה

·                                 אנשים יושבים כשפניהם לקיר מערה, אחרי גבם בוערת אש ואחרי האש שביל שעליו תנועת חיים, אנשי המערה רואים על הקיר צללים מהאש (גוף) וחושבים שזו המציאות, מחמיצים את השביל, היופי האמיתי בעולם (הנפש).

·                                 זה מלמד על גישתו של אפלטון: סוביקטיביות, אנו מעוותים את המציאות

תיאורית האישיות של אפלטון:

הנפש עשויה משתי רמות = שני חלקים לאישיות

·       יש הבחנה בין 2 סוגים של נפש/ שני חלקי יישויות

1)                                 הנפש היצרית, passional soul: מצויה בבטן.

·                                                 החלק של היצרים מקומו בבטן

 

2)                                 הנפש הרציונלית, rational soul: נצחית, קשורה לforms.

·                                                      אנחנו נתייחס לאידיאות ולפורום כאותו דבר

·                                                      הנפש הרציונלית קשורה לאידיאות והיא לא מתה.

o                                                                            היא עוזבת לעולם האידאות

 

·      Plato אומר שהחלק הרציונלי האנושי שבנו שקשור לשלמות שמנסה להגיע לעולם האידיאות הוא נצחי וכאשר נמות חלק זה יעזוב את גופנו וירחף לעולם האידאות ואז נסתובב ונראה את הדמויות על פתח המערה

קיים מתח וקונפליקט בין שני החלקים הללו של הנפש (זהו הקיום האנושי)

·       קיום אנושי בנפש, שזה מזכיר את התיאוריות הדינמיות בקונפליקט בין יצר לרציונליות

·       כלומר יש קונפליקט מתמיד בין שני חלקים אלא  (בדומה לפרויד).

o      הנפש הייצרית דומה לאיד

o      הנפש הרציונלית דומה לסופר אגו

o          (פרויד הוסיף את האגו כיוון שראה שיש תווך בין החלקים (לפי ז')

 

·      המורה קישרה בין אפלטון לבין פרויד גם בקונפליקט יצרי/רציונלי וגם בסובלימציה

קיים זרם של דחפים שיכולים להיות מתועלים לחיפוש אחר עונג גופני, כבוד, ידע וכו'.

·       קיים זרם דחפים- כלומר דומה לרעיונות של פרויד למנגנוני הגנה של סובלימציה וכד'

o      כלומר יש בנו זרם של דחפים שיכולים להיות מתועלים לחיפוש עונג גופני, כבוד, ידע (דומה קצת לרעיונות של פרויד על איד וסופר אגו ומנגנון הסובלימציה).

 

o      כלומר (ז') :  הדחפים יכולים ללבוש צורה נאצלת יותר של כבוד וכו' (מקביל למנגנון הסובלימציה של פרויד-דחפים שמקבלים סיפוק בדרך שונה)

 

·       אשר לראות כאנטיסיפישין לתיאוריות הדינמיות

 

o      במילים של נדלר

§       רעיון נוסף של Plato אומר שיש לנו דחפים שונים חייתיים (רעב, מין, צמא) אנו מחפשים עונג כמוטיבציה ראשונית

 

 

§       אבל הדחפים של חיפוש סיפוק יכולים ללבוש צורה של חיפוש כבוד, ידע, צורה נאצלת יותר.

§       פרויד מאוחר יותר קרא לזה מנגנון ההגנה של סובלימציה

 

 

.

·      הרעיונות שהציג Plato יש להם הדים בחשיבה מאוחרת יותר. (נדלר)

 

אריסטו לעומת אפלטון

(הכנסתי את זה פה בשביל האוריינטציה לאריסטו, אפשר להעביר את זה בסוף אריסטו)

 

אריסטו

אפלטון

ריאליסט

אידיאליסט

מושג "חתול

אידאה "חתול"

אמפירי

מיסטי

דואליזם (בקורס שלנו מוניזם)

דואליזם רדיקלי

becoming

being

 


3)      אריסטו Aristotle 384-322 לפנה"ס: (האמפריציסט / ריאליסט)

i                    אריסטו האמפריציסט (חשוב)
אמפיריציסט במובן של ההיפך מנייטיביסט.

·       אריסטו הוא אמפריציסט אבל לא במובן של היום (כזה שעורך ניסויים) אלא במובן של ההפך מנייטיביסט

§       כלומר רעיון האמפיריציזם אבל מבלי לעשות ניסויים בפועל

·       כלומר אמפריציסט לא במובן של ניסויים אמפיריים.

§       הכוונה היא שהאמת שלו נרכשת ולא מולדת

 

·       לפי המורה לשים לב לקשר בין אריסטו לביהביוריזם (גם בחקירת מושאים נצפים וגם באסוציאציה)

מאמין בגישה של becoming: האידאות, הידע, נרכשים תוך כדי מגע עם העולם.

§       מאמין בגישה של BECOMING , היה אמפריציסט (ההפך מנטיביסט  ולא במובן של ניסויים אמפיריים) וטען כי האדם רוכש את הידע תוך מגע עם העולם.

מייצג גישה הפוכה לזו של אפלטון.

§       מייצג גישה הפוכה לזו של אפלטון. הינו יותר "מדען אמפירי" מאשר "פילוסוף מיסטי" אפלטון).

"הפסיכולוג הראשון", "מדען אמפירי" יותר מ"פילוסוף מיסטי".

·       (אם אפלטון היה פילוסוף מיסטי אז אריסטו הוא יותר מדען אמפירי)

 

ii                  צורה וחומר (חשוב)
אריסטו טען כי כל דבר עשוי מצורה וחומר ולא ניתן להפריד ביניהם. חומר לא יכול להתקיים ללא צורה forms, והצורה לא יכולה להתקיים ללא החומר.
הנפש לא יכולה להתקיים ללא החומר שעושה אותה אפשרית. (נקודה מרכזית)
לכן, לא ניתן להפריד בין גוף ונפש: שני צדדים של אותו המטבע- בקורס נתייחס אל אריסטו כאל מוניסט. (חשוב)

·       כלומר לא מדובר על גישה דואליסטית אבל גם לא בדיוק מוניסטית (כי נפש ללא גוף)

·       פירוט הדואליזם של אריסטו

·                  הדואליזם של אריסטו שונה מהדואליזם של דקארט ושל אפלטון-

·                  אריסטו טען כי לא ניתן להפריד בין הגוף לנפש. (אי אפשר להפריד בין מהות הפסל של מיכאלאנג'לו "דוד" מהשיש ממנו הוא עשוי).

·                  הוא מתייחס לגוף ולנפש כשני צדדים של אותו מטבע.

·                  בקורס נתייחס אליו כאל מוניסט. יש נפש וגוף, לא ניתן להפריד בינהם

o                  (על פי נדלר הגוף נשלט ע"י הנפש. לא כדאי להכנס לזה)

 

פירוט

§       ה-FORMS באמת קיימים שם בחוץ, אנו יודעים אותם באמצעות ה-MIND.

§       ה"חתוליות" אכן שם בחוץ (כלומר בעולם שלנו ולא בעולם האידאות), אנחנו מוגבלים, ראייה כתפיסה לא מושלמת.

§       אנו רואים הרבה חתולים וע"י הדמיון אנו יוצרים מושגים של חתול,

§       החתוליות לא נמצאת בעולם המופשט של אידיאות אי שם (כמו שטען אפלטון), היא כאן אתנו. אנו עושים זאת ע"י תפיסה, אינטגרציה וכתוצאה מכך נוצר המושג.

 

§       טען כי כל דבר עשוי מצורה ומחומר ולא ניתן להפריד ביניהם.

·       וזאת (בניגוד לאפלטון שטען כי יש הפרדה בין הצורה (העיגול המושלם) לבין החומר (העיגול המצויר).

§       אריסטו טען כי צורה לא יכולה להתקיים ללא חומר וחומר לא יכול להתקיים ללא צורה. כלומר, הצורות קיימות בעולם האידיאות אך הן קיימות גם במציאות.

 

 

iii               תיאורית ארבעת הסיבות של אריסטו (חשוב)
לכל דבר בעולם יש 4 סיבות:

·       אריסטו טען כי על מנת להבין תופעה כלשהי יש להבין את סיבותיה.

·       לדעתו, כל תופעה בטבע היא תוצר של 4 סיבות (=גורמים/ מרכיבים):

 

1)  הסיבה החומרית/מטריאלית: ממה זה עשוי? Material
2)  הסיבה הפועלת= יעילה: למה הדבר משתנה? מה גורם לשינוי באובייקט? Efficient = איך השתנה?
3)  הסיבה התכליתית= סופית למה זה משמש? final.= מה המטרה?
4)  הסיבה הצורנית formal: המשמעות של המהות. מה ההגדרה של הדבר, המהות שלו. ה-soul היא הסיבה הצורנית, היא המהות.= מה מבדיל?

דוגמא: ציור של כינור

1)   סיבה חומרית: עץ

2)   סיבה פועלת: אפשר לנגן בו, או שאפשר להזיז אותו מצד לצד אז ישתנה- כלומר בגלל שמזיזים, מנגנים עליו

3)   סיבה תכליתית- -מוזיקה- משמש ליצירת מוסיקה

4)   סיבה צורנית הפקת צליליםההבדל בין כינור סטדיבריוס (שיש מספר בודדים בעולם) אז שלושת הסיבות הראשונות שלו יהיו דומות לכינור הפשוט אבל המהות שלו תהיה שונה לחלוטין.

·       כלומר המהות היא מה שמשנה. – כלומר הכינור הזה ספציפי מאוד מיוחד. (מדובר יותר הבדל איכותי)

 

 

דוגמא של צלחת לפי ז'

תשובה

שאלה

סיבה

מזכורית

ממה זה עשוי

חומרית

כי זרקתי היא נשברה

למה זה משתנה?

צורנית

להגשת מזן

למה זה משמש

יעילה

יש צלחת חלשה, ופשוטה, ומצויירת, הכל זהה פרט למהות

זה מוביל (לפי ז') למושג ה self של ההומניזם. אנו דמים בשלושת הסיבות הראשונות אך המהות שלנו שונה, לכל אדם יש soul נפרד, כל אחד יוצר את ה soul שלו

 

מהות

סופית

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דוגמה נוספת:

·       האגרטל עשוי מחרסינה, נפל ונשבר כי דחפתי, משמש לפרחים, מהותו של אגרטל סיני עתיק מיוחדת ושונה על אף שהוא אגרטל כמו כל אגרטל זכוכית.

דוגמא לשאלה

·       כיצד נבין לפי אריסטו את בני האדם (הסתכל בטבלה בנוגע למהות)

 

iv                 אריסטו- חלוקה של הנפש לשלושה חלקים= פונקציות הנפש של אריסט (חשוב)

·      לפי ז': de anima-הפסיכה, הנשמה אינה נפרדת מהאורגניזם, היא תפקוד שלו והחומר הוא רקמות ואיברים.

·      יש לה מספר הפונקציות:

1)   Vegetative soul הנפש הצמחית: אחראית על הזנה, רביה וגדילה.
שותפה לכל האורגניזמים החיים: בני אדם, בעלי חיים וצמחים.

·      לפי ז'

o      ה .vegetative psyche-בתחתית ההיררכיה,

o      הנפש הצמחית, משותפת לכל האורגניזמים כולל צמחים, מ

o      סבירה הזנה, רבייה, צמיחה וגדילה.

2)   Sensitive soul (וגם תנועתית) החלק המשותף לבני האדם ולבעלי חיים.
הנפש שחשה, והנפש התנועתית שאחראית על התנועות הרצוניות. לבני האדם ולבע"ח יש רצונות קצרי טווח שדוחפים אותם (למשל רעב).

·       היא כוללת את הנפש הסנסטיבית (החשה) ואת הנפש התנועתית שאחראית על התנועה הרצונית

·      לפי ז'

o      .sensitive psyche-נפש התנועה, שייכת לחושים, לתפיסה, משותפת לבע"ח ואדם (לצמחים לא),

o      מסבירה את הגדילה, התנועה.בסיס לאיסוף מידע,

o      כל חוש מתקשר לאיבר בגוף והמגע מקשר בין האורגניזם לגרוי.

3)   .Rational soul הנפש האנושית/הרציונלית: קיימת רק אצל בני האדם.

·      לפי ז'.

o      rational psyche-נפש האדם, המחשבה, נמצאת בראש ההיררכיה,

o      המחשבה מעבדת את החומר שמסופק ע"י החושים, החישה עוסקת במאפיינים מוחשיים והמחשבה במופשטים.

 

פירוט: אפשר להציג את הנפש לשלושה חלקים בתבנית היררכית

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Thinking- נפש רציונלית

(אדם)

 

Motion}- Sensitive soul

(בע"ח ובני אדם)}

 

Sensing / Perceiving

בסיס לצבירת ידע

(בעלי חיים ובני אדם)

 

Vegetative / Nutritive: גדילה ורבייה

(צמחים, בעלי חיים ובני אדם)

 

 

·       תוספת של נדלר:

§      אצל האדם ה formal cause היא נפש והמהות.

§      ה soul האנושית נפרדת לכל אדם.הדואליזם של אריסטו שונה מזו של אפלטון אך זה עדיין דואליזם: נפש וגוף. לא ניתן להפריד בין הגוף והנפש.

 

·       תוספת:

§       שלושת סוגי הנפש- זוהי חשיבה מעגלית ולכן היא לא מחקרית. אך החשיבה היא שימושית ביותר בעיקר בחלק של נפש האדם.

§       צורה של חשיבה מעגלית (שלילי): למה יש לו נפש צמחית כי הוא

§       צומח- למה הוא צומח כי יש לו נפש צמחית.

 

·       וכן גם (לפי ז')

§       הבעיה בחשיבת אריסטו-חשיבה מעגלית, אין הסבר מדוע לאדם יש רציונל פסיכה או מה זה, דקארט תוקף בעיה זו.


v                  Common sense (חשוב)

·      Common sense:

o      החומר (החושי) המגיע דרך חמשת החושים ומקבל משמעות באמצעות הcommon sense. (כמעין חוש משותף)

·      הוא עושה אינטגרציה של המידע שמגיע במקביל ממס' חושים, ונותן להם משמעות, (כל חוש מכוון כלפי האובייקט שלו)

 

·      כלומר (ז') :

·      חומר חושי מגיע דרך חמשת החושים,

·      ה common sense(החוש המשותף) עושה אינטגרציה של המידע שמגיע במקביל ממס' חושים, ונותן להם משמעות, כשכל חוש מכוון כלפי האוביקט שלו.

·      אנחנו לא נשארים ברמת התחושות המפורקות משהו בתוכנו נותן לזה משמעות.

 

 

·      איננו נשארים ברמת התחושה ה"מפורקת", אנו מבצעים אינטגרציה בין החושים לבין ההבנה, וכך נוצר הידע.

o      החלק שעושה אינטגרציה של החומר החושי שמגיע באמצעות איברי החישה שלנו. חלק מנפש האדם.

 

 

נדלר

§      חלק מודרני הוא ניתוחו של אריסטו ל human soul שם שואל אריסטו כיצד אנו מארגנים לעצמנו את העולם.

§      התשובה שלו היא: חומר חושי מגיע דרך 5 החושים אבל הוא לא נשאר מפורק, אנו חווים משהו בעל משמעות לגירויים החושיים שמכונים common sense מה שעושה אינטגרציה לחומר החושי.

§      זו מחשבה מודרנית מאוד שלו לגבי הקשר בין תפיסת העולם החושית והבנתו האינטגרטיבית שמעשית במקום אחר common sense.

 

·      לשים לב שאינטגרציה (אריסטו) מקושרת גם ללוק ולמיל

 


vi               ה-mind כולל שני סוגים של זיכרון(חשוב):

·       אריסטו מדבר על 2 סוגים של Mind: חלק פסיבי מול אקטיבי

 

1)   .remembering: החלק הפאסיבי, מכיל את הידע והזכרונות של האדם מהעבר, אך הוא נעלם עם המוות.

·       למשל אירוע שנזכרים בו עם רוצים

 

·       לפי ז': החלק הפסיבי-זיכרון, מאגר תחושות וזכרונות העבר, קבלת מידע מהחושים והתחברות לידע שלנו מהעבר עד שמתקבל מובן-פירוש החוויה (גשטאלט)

 

2)   recollecting: החלק האקטיבי, שלא נעלם עם המוות. זה החלק שבו מצוי הפוטנציאל. יש כאן הזכרות ושליפה אקטיבית.

·       מכיל את חוקי האסוציאציה. אפשר לעשות את השליפה אקטיבית

·       כלומר בחלק האקטיבי נמצא ה-UNIVERSAL,

·       הוא  אינו נעלם עם המוות, הוא קבוע והמוות הוא צורת שינוי. החלק האקטיבי בו מצוי הפוטנציאל לא נעלם עם המוות

 

·       לפי ז': החלק האקטיבי-ארגון החומר החדש של חוויות ההווה ויצירת קטגוריה רחבה שהיא אוניברסלית, החלק האקטיבי לא נעלם עם המוות כי יש בו חלק נצחי, המוות הוא רק סוג של שינוי.

 

·       לשים לב שאסוציאציה: מדובר גם אריסטו, וגם על לוק, ברקלי והובס

·       המורה גם קישרה בין אריסטו לביהביוריזם (גם בחקירת מושאים נצפים וגם באסוציאציה)

 

הסבר נוסף של נדלר:

§       החלק  הפסיבי הוא כל זכרונות העבר שלנו; ואז מתחיל תהליך אינטגרציה וזה תהליך אקטיבי.

§       מהו זכרון? זכרון מבוסס על ארגון שהוא עצמו מבוסס על אסוציאציות שנעשות ע"י חוקים, דימיון.

 

 

·       מכאן שאריסטו הגיע לשלושת חוקי האסוציאציה. (של הגשטלט)

 

vii            
שלושת חוקי האסוציאציה:

·       קצת מזכיר את הגשטלט

1)   דמיון
2)   סמיכות, קרבה
3)   ניגוד

 

כלומר

§       זיכרון- מבוסס על ארגון,

§       הארגון מבוסס על אסוציאציות בהתאם לחוקי הדמיון, הקרבה וההנגדה.

§       רעיון מודרני כמו הגשטאלט- כלומר קיבל חשיבות מאוחר יותר על ידי הגשטלט

 

 

·       לשים לב שאסוציאציה: מדובר על אריסטו, וגם על לוק, ברקלי והובס

viii          ח) רעיון הטלאולוגיה push/pull (חשוב)

·       רעיון הנוגע לפסיכולוגיה של היוםמזכיר את תיאוריה ההומניסטית של מסלאו (לאדם יש שאיפות לעתיד והן המניעות אותו)

 

·      הסבר של נדלר:

o      אנו שואלים מה בסיס המוטיבציה להתנהגות אנשים: יש תיאורית דחיפה ויש תיאורית משיכה;

o      במונחים מודרניים

§      תיאורית הדחיפה היא תיאוריה פרוידיאנית

§      ומשיכה היא הומניסטית תיאורית משיכה מתוך צורך להגשים את עצמנו. הרעיון הזה של ללכת קדימה לעתיד הוא של אריסטו Teleology;

o      הפסיכולוגיה ברובה היא לא טלאולוגית אלא דטרמיניסטית של דחיפה מאחור גם אם אנחנו ביהביוריסטים אנו שואלים מהי מערכת התגמולים שגרמה לנו לנוע.

o      אבל על פי הרעיון הטלאולוגי כל דבר נע לקראת התפתחותו.

 

רעיון הטלאולוגיה: דברים נעים לקראת מטרתם. בדבר מצוי הפוטנציאל לקראת היותו.

·       לפי ז': הרעיון של אריסטו שכל דבר יש פוטנציאל התהוות עתידית דומה לרעיון הומניסטי שכל דבר נע למען ההתפתחות שלו

ה-reasoning (תבונה, הסקה, הגיון) הוא המרכיב העיקרי בנפש האנושית. בני האדם יכולים להבחין בין טוב ורע, יכולים לתכנן את העתיד.

·       כלומר התבונה, ההסקה, ההגיון, קשורים נפש הרציונלית (הנמצאת בראש הפירמידה מקודם)

 

 

·       פירוט

·       רעיון הטלאולוגיה- לפיו דברים נעים לקראת מטרתם. בדבר מצוי הפוטנציאל לקראת היותו.

·       בכל דבר מצוי הפוטנציאל של ההתנהגות העתידית שלו. רעיון שאריסטו ניסח אותו. "דברים נעים לקראת מטרתם". PULL ולא PUSH. אנו נמשכים אל העתיד (הומניזם) ולא מונעים מהעבר (פרויד).

·       ה-SOUL היא ה-FORMAL CAUSE, היא המהות, החתול הוא חתול כיוון שמהותו CAT SOUL

·       לכל אדם SOUL נפרד.

 

·       לשים לב לקשר בין אריסטו לבין הומניזם (מוטיבציה טלאולוגית)

מה שמייחד את האדם הן המוטיבציות לעתיד.

§       המרכיב העיקרי בנפש האנושית זה ה- REASON , התבונה, ההגיון. לאדם בניגוד לבע"ח יש רצונות ארוכי טווח (שאיפות).

§       מה שמייחד את האדם זה הרצונות והמוטיבציות לעתיד.

ix               Anima ספר ה-Ψ הראשון

 

IV             פילוסופים פוסט-אריסטוטליאניים

·       פילוסופים פוסט-אריסטוטליאניים, עסקו בשאלות פוליטיות ומוסריות ופחות בנושאים פסיכולוגיים:

o      הרבה ממה שהם אמרו היה דילול של החשיבה של אריסטו

o      המלומדים שינו את העניין שלהם לענינים פוליטים ומוסריים

 

1)     אפיקורסים: האדם מחפש דרכים להיות מאושר ולהמנע מכאב.

·       אפיקורסים- טענו כי האדם מחפש דרכים להיות מאושר ולהימנע מכאב.

·       להשיג אושר זה להימנע מכאב ולא רק לנסות להשיג הנאה.

§       (על ידי נסיגה מחיכוכים וחולי של העולם החיצוני)

·       רעיון החיפוש אקטיבי אחרי עונג עשוי להוביל לכאב - מתקשר לפסיכולוגיה המודרנית לדוגמא אושר כתגמול או חיזוק.

o      דומה לעיקרון העונג של פרויד

o      וכן גם לרעיון החיזוק הביהביוריסטי תגמול וחיזוק

 

 

מתוך המאמר

·       המנהיג שלהם היה אפיקורס (341-270 לפני הספירה)

·       הרדיפה של המין האנושי צריכה להיות להשגת אושר

·       בשביל להשיג אושר יש להימנע מכאב  מאשר רק לרדוף אחרי תענוג

·       בשביל להימנע מכאב  יש לעזוב את הריבים (סיכסוכים) והמחלות של העולם החיצוני

·       חיפוש אקטיבי להנאה יכול להגיב לידי כאב יותר מאשר שעוזבים את זה

·       לאפיקורסים שי את הרלוונטיות הגדולה ביותר לפסיכולוגיה המודרנית

o      כשהם מדברים על אושר במונחים של עקרונות של חיזוקים ועידוד בתיאורית הלמידה המודרנית (ביהביוריזם)

o      ולגבי עיקרון העונג של פרויד, הכוח לשאוף לעבר מימוש של אינסטינקטים של החיים

§       פרויד הבהיר את זה שעיקרון העונש יכול להיות מפורש כשיחרור של מתח כואב.

 

·       תוספת של המורה (בשאלה לפני מבחן)

o      התיאוריות הכאב וענוג קשורים לפרויד, למרות שלא אמר שלקח את זה משמה, אבל כותבי מאמר שלוש יש התייחסות לזה, שאפיקורסים גם קושרים ללמידה וגם קשורים לעקרונות של פרויד .

 

o      בנוסף, תיאוריות של כאב ועונג, מדברים על אפיקורסים, שמדברים על כך שהאדם רוצה להמנע רוצה להשיג עונג ועל ידי השגת עונג, עליו להמנע מכאב.

2)     ציניים: מאמינים כי החברה מלאה רוע וצביעות. מטיפים לפרישה מפעילות תרבותית.

·       הציניים מטיפים לפרישה מפעילות תרבותית.

·       הם מאמינים שהחברה מלאה צביעות ורוע. תמכו בנסיגה מפעילות מתורבתת, האמינו שהחברה מלאה בצביעות, יגון, קנאה ושנאה.

o      (לפי ז': הפיסימיות דומה לפרויד

 

3)     סקפטים: הטלת ספק בתפיסה החושית (כמו אפלטון), אך לא האמינו בקיום של צורה טהורה.

·       הסקפטים- נפוצה ביותר,

·       הטלת ספק בתפיסה החושית (כמו אפלטון)

·       אך גם לא האמינו בקיום של צורה טהורה. (כלומר ז': לא האמינו ב form טהור)

·       מה שמסיקים מחוויה חושית עשוי להיות שגוי לאור החוויות המאוחרות יותר.

4)     סטואים: עמדה פטליסטית. יש לקבל את הגורל כמו שהוא. דטרמיניזם: מה שצריך לקרות- יקרה.

·       הסטואים- מציגים עמדה פטליסטית.

·       אומרים שצריך לקבל את הגורל כמו שהוא,

·       דטרמיניזם שמה שיהיה יהיה. יש סדר סיבתי ביקום ולכן האדם צריך לקבל את גורלו כחלק מהסדר הזה.


Comments