ד) הומניזם

סיכום הקורס 10524 היסטוריה של הפסיכולוגיה אוניברסיטה פתוחה

הסיכום נערך על ידי אור שחר, מורה לשיטת אלכסנדר



































תוכן

  1. 1 סיכום הקורס 10524 היסטוריה של הפסיכולוגיה אוניברסיטה פתוחה
  2. 2 הסיכום נערך על ידי אור שחר, מורה לשיטת אלכסנדר
  3. 3 17) הומניזם
  4. 4 A history of the third force in psychology הרצאה 15
    1. 4.1 הומניזם מתוך הרצאה 2
    2. 4.2 הכוח השלישי באופן כללי
      1. 4.2.1 ההומניזם לא זכה להיות הכוח השלישי שרצה להיות בגלל שתי נקודות עיקריות
        1. 4.2.1.1 שמו מעט מאוד דגש על מחקר והרבה דגש על טיפול קליני
          1. 4.2.1.1.1 גם הפסיכגאנליזה והבהיוריזם התמתנו לרעיונות שדומים להומניזם
      2. 4.2.2 ההשפעה של רוח התקופה- סביבה, חברה
        1. 4.2.2.1 סיבה מדעית
        2. 4.2.2.2 סביבה חברתית –מכניות האדם בשנות השבעים מול ילדי הפרחים
    3. 4.3 אבות רוחניים של ההומניזם (נעבור על 4 עיקריים)
      1. 4.3.1 אדלר וניאו פרודיינים אחרים (כמו הורני, יונג)- שמו דגש על טלאולוגיה
        1. 4.3.1.1 טלאולוגיה
      2. 4.3.2 ג'יימס- דיבר על מודעות ועל ה self
        1. 4.3.2.1 מודעות
          1. 4.3.2.1.1 Self
      3. 4.3.3 גשטלט- האדם חלק משלם
        1. 4.3.3.1 האדם חלק מהשלם
      4. 4.3.4 גולדשטיין דיבר על self actualization- (חוללות עצמית/מימוש עצמי)
        1. 4.3.4.1 self actualization
          1. 4.3.4.1.1 הנקודה המרכזית
      5. 4.3.5 תיאוריות אישיות- ר נוסף מהמאמר (אף אחד לא דיבר על זה פרט למאמר וז'  אולי זה לא חשוב)
      6. 4.3.6 ז' הכניסה גם את השפעת האקסצינליזם שכתבתי לקראת  בסוף הסיכום
    4. 4.4 דגשים של הומניזם
      1. 4.4.1 דגש על החוויה המודעת, פנומנולוגיה, חוויה - דומה  לאדלר ולג'מס
        1. 4.4.1.1 דגש על חויה מודעות, פנומנולוגיה
      2. 4.4.2 דגש על האמונה בשלמות האדם- דומה לרעיונות הגשטלט
      3. 4.4.3 דגש על רצון חופשי, מימוש עצמי, ספונטניות, יצירתיות, על צמיחה ובעיקר אותנטיות (מונח חשוב להומניזם ולאקצנציאליזם)- קשור לניאו פרודיינים בכלל ולאדלר בפרט
        1. 4.4.3.1 הכוחות המניעים את האדם
      4. 4.4.4 דגש על יחסים בין אישיים של האדם (זה נדלר לא אמר
  5. 5 מאמר 17- ההיסטוריה של הכוח השלישיA history of the third force in psychology
    1. 5.1 מייסד האסכולה: מאסלו וגם sutich (אנטוני סוטיץ' תרם את הכסף)
      1. 5.1.1 באופן כללי
      2. 5.1.2 עד 1954
      3. 5.1.3 1954 רשימת תפוצה של 125 איש
      4. 5.1.4 1961(סוף 1960)  כתב העת הראשון לפסיכולוגיה הומניסטית יוצא
      5. 5.1.5 1963- מפגש ראשון של האגודה האגודה האמריקנית  AAHP
      6. 5.1.6 1968- התנועה גדלה, הכוח השלישי,  (לא חשוב, רק בשביל האוריינטציה)
      7. 5.1.7 ב 1969 המילה אמריקה בשם האגודה ירדה
      8. 5.1.8 1971- הפכו לחלק מ APA
      9. 5.1.9 שנות השבעים ההומינזם התפשט לארצות רבות (כולל ישראל) והיו להם מרכזים ב 13 ארצות
    2. 5.2 התנגדויות לבהוויוריזם ולפסיכואנליזה
      1. 5.2.1 הפסיכולוגיה ההומניסטית וההתנגדות לביהביוריזם
      2. 5.2.2 פסיכולוגיה הומניסטית והתנגדות לפסיכואליזה
        1. 5.2.2.1 נקודות
    3. 5.3 הגדרה פיזיטיבית: מהו כן הומניזם= נקודת המפגש לגבי טבעו של האדם
      1. 5.3.1 למעשה יש כאן שני דברים
        1. 5.3.1.1 הנחות היסוד של ההומניזם בהצהרה 1958
        2. 5.3.1.2 השקפות על טבע האדם
          1. 5.3.1.2.1 האדם מתהווה ויוצר את עצמו (הרעיון הבסיסי החשוב מכל)
            1. 5.3.1.2.1.1 תוספות
            2. 5.3.1.2.1.2 ההתנגדות לתהליך ההתהוות היא בעיה
          2. 5.3.1.2.2 האדם אוטונומי עם בחירה חופשית יחודי ויכול לשנות את חייו
          3. 5.3.1.2.3 האדם יכול להגיע למימוש עצמי
          4. 5.3.1.2.4 טבע האדם טוב מיסודו
      2. 5.3.2 ההומניסטים חלוקים על הגורמים המדוייקים לתהליך ההתהוות
    4. 5.4 קשר בין הומניזם לאקסנציליזם – דמיון ושוני.
      1. 5.4.1 המשותף להומניזם ולאקסצינליזם – 3 נקודות מקבילות
        1. 5.4.1.1 יש להבין את האדם מתוך החוויה המיידית שלו
          1. 5.4.1.1.1 יש להימנע מפרשנויות תיאורטיות
          2. 5.4.1.1.2 דגש על חופש בחירה ואחריות האדם לקיומו ולחייו.
        2. 5.4.1.2 הרעיונות של האקזיסטנציאליסטים שההומניזם דוחים – לפי מורה בסימסטר קודם
          1. 5.4.1.2.1 הרעיון שהאדם נולד ללא מהות קודמת, רעיון הכלום
          2. 5.4.1.2.2 דחית טענת הניהליזם- זהו הרעיון החשוב שהם דוחים
          3. 5.4.1.2.3 רעיון האבסורד
    5. 5.5 שני אנשים חשובים נוספים
      1. 5.5.1 מאסלו 1908-1970 (רק מהמורה בכיתה) – נחשב לאבי ומוליד ההומניזם
        1. 5.5.1.1 חייו המוקדמים של מאסלו
          1. 5.5.1.1.1 לימודיו של מאסלו
            1. 5.5.1.1.1.1 ניסוח שאלת המחקר של מאסלו
            2. 5.5.1.1.1.2 התיאוריה של מאסלו מתמקדת באדם הבריא ולא באדם החולה.
            3. 5.5.1.1.1.3 חשיבות רעיונותיו של מאסלו:
            4. 5.5.1.1.1.4 רעיונותיו  של מאסלו כיום: קשור היום לפסיכולוגיה אירגונית
            5. 5.5.1.1.1.5 עקומת הצרכים של מאסלו- ציור פרמידה
      2. 5.5.2 רוגרס 1902-1987- טיפול ממוקד בלקוח
        1. 5.5.2.1 רקע:
          1. 5.5.2.1.1 לקוח, קליאנט
            1. 5.5.2.1.1.1 טיפול הממקוד בלקוח
            2. 5.5.2.1.1.2 בסיס להתפתחות תקינה
            3. 5.5.2.1.1.3 הדרך לקראת בריאות פסיכולוגית היא הגשמה עצמית
            4. 5.5.2.1.1.4 הרעיונות של רוגרס נמצאים עד היום בטיפול קליני
      3. 5.5.3 ההבדל בהגשמה של מאסלו ורוגרס
    6. 5.6 הומניזם על הדילמות

17) הומניזם

מאסלו, רוג'רס ואחרים

A history of the third force in psychology
הרצאה 15

  • לבדוק בממן את הקישורים שעשיתי בין רעיונות מרכזיים ובין מקורות השפעה

  • לבדוק שאלות מהממן נוסף


המיקוד של המורה למאמר 17

  1. ארגון התנועה ההומניסטית- שלבים בהתפתחות.

  2. שינוי בהגדרות התנועה- מהגדרה על דרך השלילה להגדרה על דרך החיוב.

  3. ההשוואה לביהביוריזם ולפסיכואנליזה.

  4. השפעות נוספות.

  5. תפיסת טבע האדם- הסכמות וחילוקי דעות.

הומניזם מתוך הרצאה 2

  • מתייחס ל- 2 אסכולות אחרות: התנגדות לפסיכואנליזה וביהביוריזם.

  • אסכולה זו טוענת שאנשים הם יצורים עם מטרות ואינם נדחפים ע"י סיבות לא מודעות. הם אינם מגיבים באופן אוטומטי לגירוי-תגובה אלא יש להם מטרה שהיא של הגשמה עצמית;

  • כל אדם רוצה להגשים את עצמו; זו חשיבה של מאסלו ו- רוג'רס.

  • אנשים אלו קראו להומניזם "הכוח השלישי" –

    • כוח פסיכואנליטי הוא דטרמיניסטי מאוד ופסימי לגבי יכולתנו לעצב את הסביבה שלנו,

    • כוח מכניסטי שהוא הביהביוריזם שמצייר אנשים כמעט כרובוטים

  • ובאים ההומניסטים וטוענים של הכוח השלישי שמדבר על כך שהאדם הולך לקראת מטרה – Teleology.

  • תרומתה של אסכולה זו לפסיכולוגיה-  הדגשת הייחודיות של כל אדם בכיוונו לקראת הגשמה עצמית, חשיבות ההגשמה העצמית, התנגדות לניסוח חוקים נוקשים להתנהגות אנושית, טענה שיש לעסוק בשיטות מחקר שיעזרו להבין חוויה חד פעמית שאדם חד פעמי חווה. יש הדגשה על מושג ה- self.

הכוח השלישי באופן כללי

  • ההומניסטים רצו שיכנו אותם ככוח השלישי  (הראשון והשני זה הפסיכואנליזה והבהיוריזם)

  • וזאת כיוון שראו את עצמם כאלטרנטיבה לביהביוריזם ולפסיכואנליזה הם כינו את עצמם "הכוח השלישי".

  • אבל זה לא מה שקרה, בגלל שתי סיבות עיקריות (מובהר בתת פרק הבא)

  • הגישה ההומניסטית אינה שותפה בהנחותיה לביהביוריזם או לפסיכואנליזה.

  • ההומניזם מסתכל על האדם כשלם, ולא מחלק אותו לחלקים כמו הסטרוקטורליזם

  • ההומניזם גם אינו מסכים עם הגישה הדטרמיניסטית של הפסיכואנליזה.

  • מסיבות אלו ההומניזם נחשב לכוח השלישי.

ההומניזם לא זכה להיות הכוח השלישי שרצה להיות בגלל שתי נקודות עיקריות

  • ההשפעה של הגישה ההומניסטית לא קיימת היום בצורה בולטת!

  1. שמו מעט מאוד דגש על מחקר והרבה דגש על טיפול קליני
    • שגישה זו שמה דגש יותר על קליניקה ופחות על מחקר ואקדמיה.

  2. גם הפסיכגאנליזה והבהיוריזם התמתנו לרעיונות שדומים להומניזם
    • ההומניזם  לא ממש זכה  להיות מוצג ככוח גדול מול הביהביוריזם והפסיכואנליזה כי אלו התמתנו במשך השנים.


    במילים של נדלר:

    1. יתכן שהמלחמה של הגישה ההומניסטית בביהייביוריזם ובפסיכואנליזה הייתה קצת מלחמה ברוחות רפאים, משום שהביהייביוריזם והפסיכואנליזה (בשנות ה-60-80) השתנו מאוד מאז ווטסון ופרוייד.

    • ולכן, הגישה ההומניסטית לא כל כך זכתה להיות מיוצגת ככוח תוסס במשך שנים ארוכות- אף על פי שהשפעתה היא השפעה מאוד חשובה גם במחקר- הנושא של SELF,  וגם בחיים החברתיים של כולנו ובפסיכולוגיה בכלל.

    ההשפעה של רוח התקופה- סביבה, חברה

    • ההומניזם לא מציג הנחות או מסר חדש אלא הוא משלב בין מסרים קיימים.

        • כלומר הפסיכולוגיה ההומניסטית לא באה עם מסר חדש אלא כאינטגרציה של מסרים קיימים אלו. הם

    • התקופה לשילוב מסרים אלו התאימה גם מבחינה מדעית וגם מבחינה חברתית.

    • (ישנם שני דברים שעזרו להפצת ההומניזם)

    • הנושאים של ההומניזם נידונו בעבר.

      • נושא התודעה ע"י גיימס,

      • נושא השלמות ורצון חופשי מצוי אצל ממשיכי דרכו של פרויד כגון אדלר.

    1. סיבה מדעית

    • מבחינה מדעית הגישה באה כאנטיתזה בולטת לשתי גישות שולטות הפסיכולוגיה והביהביוריזם והציעה אלטרנטיבה

      • כלומר ההומניזם היו אלטרנטיבה לבהביוריזם ולפסיכואנליזה

      • מי שלא רצה אמונות דטרמיניסטיות, יכול היה לרתום עצמו לאמונה בהומניזם

      • זה סביבה שהיא יותר אקדמית, ולא דווקא חברתית

    • סביבה חברתית –מכניות האדם בשנות השבעים מול ילדי הפרחים

      • בשנות השבעים התפתחה מכניזציה של האדם, תחילת שימושי מחשב, רובוטים וזאת למול ילדי הפרחים

      • מצד אחד : התפתחה פילוסופיה של כלכלת שוק, שראתה את האדם במונחים מאוד מכניסטים

      • מהצד השני:  ילדי הפרחים, ההיפים, תקופה שמאופיינת בליברליות, פתיחות אהבה בנכונות לקבל מסרים, ראיה אופטימית של החיים

      • (אם במבחן תהיה שאלה על סביבה חברתית זוהי התשובה)

      • כלומר המכניזציה זו של כלכלת שוק והמסר שהיה כל כך מניע ומגייס בתקופה זו בארה"ב פגש את הניסוחים של הגישה ההומניסטית ומפגש זה מסביר את הצלחה.



      1. אבות רוחניים של ההומניזם (נעבור על 4 עיקריים)

    1. אדלר וניאו פרודיינים אחרים (כמו הורני, יונג)- שמו דגש על טלאולוגיה

    טלאולוגיה
      • המשותף להם שהם ששמו דגש על טלאולוגיה

      • וכן גם על תהליכי מודעות (גם משותף)


    לפי ז':  

      • אדלר למשל, הדגיש כי האדם מונע ע"י מטרות עתידיות, ומסוגל לעצב גורלו ואישיותו,

      • גם ההומניזם מאמינים ברצון חופשי, ספונטניות ויצירתיות, ויכולת האדם לעצב גורלו.

    • ג'יימס- דיבר על מודעות ועל ה self

מודעות
  • ג'ימס מדבר על המודעות של האדם

Self
  1. גשטלט- האדם חלק משלם

האדם חלק מהשלם
  • האדם הוא חלק מהשלם  כך שהוא יותר מכל סך ההתנהגויות שלו (שזה מנוגד לבהביוריזם) –

      • ז': ג גם ההומניסטים טענו כי האדם יותר מסכום חלקיו,

מאמר :

      • האדם הנו יחידה שאינה ניתנת לרדוקציה כל חלקיה קשורים אחד לשני;

  • ובנוסף וגם ההתנהגות האדם היא תגובה לאיך שהאדם תופס את המציאות (זה רק מהסיכום)

      • ז (+מאמר) : התנהגות היא תגובת הפרט למציאות כפי שהוא תופס אותה

      • רעיון דומה לגשטאלט שאנו תופסים שדה של גרויים ומגיבים ליחסים בין הגרויים המרכיבים אותו.

      • (מאמר) השפעת הנסיון על התנהגות האדם

  1. גולדשטיין דיבר על self actualization- (חוללות עצמית/מימוש עצמי)

self actualization
  • גולדשטן דיבר על מה האדם מסוגל,

  • זוהי איזו עמדה שהפרט מאמין שהוא הגורם למאורעות ומצבים שמחולל  אותם

  • מי שיש לו חוללות עצמית גבוה    אז יש לו תפיסה טובה של היכולת שלהם

  • כלומר אילו אנשים שמבינים על המאורעות שקורים להם ושיש להם יכולת לשנות להם (קשור בהמשך לרוג'רס)

  • כלומר מי שיש לו self  actualization  גבוה יש לו השפעה על מאורעות

        • זהו ההפך מדטרמיניזם

        • (קשור להערכה עצמית).

הנקודה המרכזית
  • גולדשטין פיתח את המושגים כמו: הגשמה עצמית, נטיה להגשיה, השערת הצמיחה

  • המונחים האלה הפכו לאבן יסוד,

    • מסלו אימץ את ההגשמה העצמית מגולדשין

    • רוגרס ראה דמיון רב בין השערת הגדילה (צמיחה) שלו לבין "האורגניזם" של גולדשטין

    • בנוסף

      • אלפורט ובוגנטל הושפעו מגולדשטיין בשנות 60-50;

      • מיי הושפע מגולדשטיין כאשר כתב את עבודת הדוקטורט שלו.

  1. תיאוריות אישיות- ר נוסף מהמאמר (אף אחד לא דיבר על זה פרט למאמר וז'  אולי זה לא חשוב)

  • תיאורית האישיות (מורי ואולפורט) דיברו על אוטונמיה פונקציונלית, מוטיבציה של מבוגרים לא תלויה בחוויית הילדות

  • בהתחלה הרעיונות של מאסלו ורוג'רס היו כה קרובים לאלה של פסיכולוגית האישיות, עד כי לעתים קרובות זיהו את עצמם עימם.

    • בדומה להם מאסלו ורוג'רס חקרו את הדינמיקה האישיות, הself.

  • הכתבים של אלפורט, מורי וגרדנר מרפי עדיין מהווים כתבי יסוד בתחום האישיות. מחקרים מוקדמים של ההומניסטים על דינמיקת האדם מיקמה אותה בין התאורטיקנים של האישיות.

  1. ז' הכניסה גם את השפעת האקסצינליזם שכתבתי לקראת  בסוף הסיכום

    1. דגשים של הומניזם

  • (הרעיונות של  ההומניזם נובעים מהאבות של ההומניזם)

      1. דגש על החוויה המודעת, פנומנולוגיה, חוויה - דומה  לאדלר ולג'מס

דגש על חויה מודעות, פנומנולוגיה
  • ישנו דגש על החוויה המודעת

  • כלומר  ללא הסברים תיאורטיים והסברים של ההתנהגות אלא דגש על מה האדם מרגיש (פנומנולוגיה).

  • גישה זו לא מדגישה את הלא מודע.

  • סיכום נדלר:: דגש  על החוויה המודעות (וזאת בשונה מהפסיכואנליזה ובדומה לג'יימס).

      1. דגש על האמונה בשלמות האדם- דומה לרעיונות הגשטלט

הרעיון הוא שיש לראות את האדם כשלם

      1. דגש על רצון חופשי, מימוש עצמי, ספונטניות, יצירתיות, על צמיחה ובעיקר אותנטיות (מונח חשוב להומניזם ולאקצנציאליזם)- קשור לניאו פרודיינים בכלל ולאדלר בפרט

הכוחות המניעים את האדם
  • דגש על הרצון החופשי, ספונטניות, מימוש עצמי, יצירתיות, צמיחה ואותנטיות. כל אלה הם כוחות שמניעים את האדם.

  • האדם יכול לעצב את גורלו

  • הדבר דומה לרעיונותיו של אדלר וניאו פרודינים נוספים שדיברו על כך

  • אדלר למשל, הדגיש כי האדם מונע ע"י מטרות עתידיות, ומסוגל לעצב גורלו ואישיותו,

  • גם ההומניזם מאמינים ברצון חופשי, ספונטניות ויצירתיות, ויכולת האדם לעצב גורלו.

  • דגש זה גם לפי נאדלר

      1. דגש על יחסים בין אישיים של האדם (זה נדלר לא אמר

  • ישנו דגש על השפעת היחסים הבין אישיים על האדם. דבר זה אולי קשור גם קשור גם לממשיכי פרויד למיניהם

    • (אולי הכוונה לתיאוריות חברתיות)

מאמר 17- ההיסטוריה של הכוח השלישי
A history of the third force in psychology


  • המאמר סוקר את ההתחלה, את ההקמה של האסכולה ההומינסטית, והוא די חוזר על עצמו,

  • בכיתה נתמקד בדברים עיקריים ולא נחזור על דברים שחוזרים,

  • לגבי התאריכים של אירועים עיקריים- נועד בשביל  להדגיש עד כמה האסכולה הזאת גדלה במהירות רבה מאוד.

    1. מייסד האסכולה: מאסלו וגם sutich (אנטוני סוטיץ' תרם את הכסף)

באופן כללי
  • מאסלו בתחילת הדרך ספג ביקורות והתנגדויות רבות לרעיונותיו בקרב הממסד, זאת בשל יציאתו נגד הביהביוריזם ורעיונותיו.

  • עם הזמן מצא תומכים לרעיונותיו ויסד כתב עת ואת הארגון האמריקאי לפסיכולוגיה הומניסטית. גם נערכו מפגשים של הארגון.

  • בהתחלה הארגון עסק רק בהתנגדות בביהביוריזם עם הזמן ההתמרדות

  • הפכה לכוח שלישי מבוסס עם רעיונות משלו.

  • הוא התקבל ל APA


עד 1954

  • בעיקר שלטה האסכולה הביהביוריסטית

    • כתבי העת היו שייכים לאסכולה הביהביוריסטית

    • וזה מה שהיה אפשר לפרסם שם

  • מאסלו רצה לפרסם שם דברים שקשורים למודעו, ערכים, הגשה עצמית יצירתיות וכד', אבל הוא לא יכול היה לפרסם את הדברים שם.



1954 רשימת תפוצה של 125 איש

  • מאסלו  רצה להביע את הדעות שלו

  • מכיון שהיו לו קשרים רבים הוא אירגון רשימת תפוצה של 125 איש  שהחליפה דעות ביניהם (רעיונות, ספרים מאמרים)

  • לאחר שהתפוצה גדלה, הם הקימו החלטה של כתב עת

  • לפי ז' : אנתוני סוטיץ' מתלווה אליו בעשייה זו, והוא מציע למאסלו לייסד ארגון וגם כתב עת, וב-1960 זה יוצא לפועל


1961(סוף 1960)  כתב העת הראשון לפסיכולוגיה הומניסטית יוצא

  • אחרי שהבינו בחוסר יעילותה של רשימת הכתובת כאמצעי תקשורת החליטו לפרסם כתב עת

  • בהתחלה לא היה להם איך לממן את הכתב עת, הכסף גויס מתרומות ומהונו הפרטי של סוטיצ'

  • מאוחר יותר הם קיבלו מימון מהאוניברסיטה.

1963- מפגש ראשון של האגודה האגודה האמריקנית  AAHP

  • כתב העת תפס תפוצה, ואז היה צורך בהקמת אגודה הקימו אגודה בעזרת תרומה כספית של אלפורט

      • לפי ז' בכנס מאסלו מבטא מורת רוח רבה מכך שהפסיכולוגיה השלטת היא הביהביוריסטית ולהם אין מקום לרעיונותיהם.

  • ב 1963 פגישת ההקמה של הארגון האמריקאי לפסיכולוגיה הומניסטית

  • ה A הראשון פרושו אמריקאי, A  שמאוחר יותר הושמטה


1968- התנועה גדלה, הכוח השלישי,  (לא חשוב, רק בשביל האוריינטציה)

  • ההומניסטים מגדירים עצמם על דרך השלילה הם לא ביהביוריסטים ולא פסיכואנליזם.

  • בשנת 1968 התנועה גדלה ומאסלו קורא לה הכוח השלישי – בהתייחס לשתי שתי האסכולות הקודמות.

    • הפסיכולוגיה ההומניסטית מגדירה את טבע האדם והוא נתפס לפי הכלי שמכוון לגדילה, לצמיחה להשגת מטרות באופן רציונלי, אותם הוא בוחר באופן חופשי, האדם הזה לפי ההומניסטי הוא יותר מסכום חלקיו והוא מתפתח על סמך יחסים עם אנשים אחרים.

      • מאוחר יותר יאמרו שהאדם נולד עם הפוטנציאל להגשמה עצמית וכל הקיום שלו הוא ניסיון להגשים אותה. האדם למעשה מעצב את עצמו, הם מדברים על אינטראקציה בין סביבה לבין תורשה. "Being in a process of becoming".

ב 1969 המילה אמריקה בשם האגודה ירדה

  • כפי שפורט קודם

  • בהתחלה זאת היתה אגודה מחאה, נגד מה שהם לא

  • הם יצאו נגד הבהווירויזם וגם נגד הפסיכואנליזה - שני כוחות חזקים מאוד

  • ובכלל זה כינו את עצמם הכוח השלישי


1971- הפכו לחלק מ APA

  • התפתחות נוספת חלק בשנת 1971 כאשר האגודה ההומניסטית מתקבלת ל APA  

  • מדובה בהכרה משמעותית: פירוש הדבר שהם הצליחו להכנס לזרם הראשי של הפסיכולוגיה

    • עם הזמן היו גם תוכניות לימודים אקדמיים שכללו את רעיונות ההומניזם.

  • (בין 1968-1971 ההומניסטים שמים יותר דגש על החינוך וההוראה ל-BA, הם בונים מכון מחקר). – לא חשוב


שנות השבעים ההומינזם התפשט לארצות רבות (כולל ישראל) והיו להם מרכזים ב 13 ארצות

  • עם הזמן הארגון כבר לא היה רק אמריקאי אלא רעיונות ההומניזם התפשטו בכל העולם.

  • במאמר בעמוד 321 יש ציטוט של מסלאו שמראה כמה שהוא  מתלהב בנוגע לכוח השלישי של הפסיכולוגיה.


    1. התנגדויות לבהוויוריזם ולפסיכואנליזה

  • שתי אסכולות השפיעו על ההומניסטים על דרך השלילה – ביהביוריזם  ופסיכואנליטיקאים.

  • הבהרה

    • בניגוד לאסכולות אחרות בפסיכולוגיה, הרי שלפסיכולוגיה ההומינסטית לא היתה קבוצה מסורתית של פסיכולוגים הומניסטים.

    • למרות חילוקי דעות בנושאים שונים, קיימת אצל הפסיכולוגיה ההומניסטיים הסכמה כללית בכל הנוגע ל"נושאים קריטיים".

  • הערה של המורה על דרך התפתחות מדעית:

    • גם מה שלמדנו על ווטסון, ועל לגשטלט – ההתפתחות הנ"ל מראה את דרך ההתפתחות המדעית

      • לא צומחים מתוך משהו (למרות שהומניזם קצת צמח מהפסיכואנליזה(

      • אלא באים ו"מוחקים" את מה שהיה לאחרים להגיד




הפסיכולוגיה ההומניסטית וההתנגדות לביהביוריזם

להוסיף מהממן

  • על דרך השלילה תרם הביהביוריזם באופן ממשי להמשגת הפסיכולוגיה ההומניסטית

    • ההומניזם בתחילת דרכו קם בתור תנועה שהתנגדה לביהביוריזם ולמודל המכניסטי שלה.


(שלושת הנקודות שרשמתי הן דומות וקשורות אבל ניסיתי לחלקם לנקודות שונות בשביל הסדר)

      1. בעוד הביהביוריסטים התייחסו לטבע האדם מנקודת מבט אחת (התנהגותית) ההומניסטים התייחסו לאיזושהי חוויה כוללת :  אנושיות.

  • ההומניסטים ראו בבהוויוריזם  כמודל צר ומלאכותי מאוד מכניסטי בעיקר של האדם

  • הומניסטים טענו כי המכניזם לא מאפשר להבין את המורכבות של החוויה האנושית. לאנשים יש ערכים והם מכוונים את ההתנהגות לפי הערכים שלהם ולא לפי חיזוקים.

  • ההומניסטים ראו בדגש של הבהוויוריזם על החוויה הנצפית בלבד, איזה שהיא אמירה שיוצרת פסיכולוגיה שמתעלמת מהחוויה האנושית של העומק שלה

  • כלומר בצד הנצפה אין בכלל עומק, ואז אי אפשר לראות דברים שלא צופם בהם.

  • ההומניסטים טענו שבני אדם יותר מרובוטים, והם לא רק עכברי מעבדה, שאי אפשר לתאר את בני האדם בחוויה ומונחים כאלה (וזה, כזכור,  אכן הסיבה שהבהיוירוזם הקיצוני נפל)

  • בניגוד לביהביוריזם ההומניסטים  טענו שגם לו היה ניתן לערוך קטלוג מלא של התנהגויות, הוא לא היה מצליח לתאר את טבע האדם, שכן האדם הוא יותר מסכום כל ההתנהגויות הבודדות שלו.

      1. בעוד הביהביוריסטים הגדירו התנהגות במונחים של גירוי תגובה. ההומניסטים ראו באדם מיקשה אחת וחשבו שהאדם בוחר לאחר שיקול דעת כיצד להגיב לגירוי לנוכח תפיסת העולם שלו –דיברו על ה self

  • הביהביוריזם רואה באדם רק אוסף של תגובות לגירויים,

  • לפי ההומניזם גם אם היה פירוט של כל התנהגויות האדם זה עדיין לא יסביר את החוויה כי האדם הוא יותר מסכום ההתנהגויות שלו.

  • ההומניסטים ראו באדם שלם, מקשה אחת

  • לדעתם, ה-self מחפש גירויים, מארגן אותם, ולבסוף מחליט על תגובה שאינה קשורה באופן ישיר לגירוי.

  • פעולה התנהגותית אחת מורכבת מהרבה גורמים שלא ניתן לחקור אותם תוך התעלמות מהמובן הסובייקטיבי אותו הגדיר ה-self.

      • לדעתם לא ניתן להוריד את החוויה האנושית, לחוויות המדודות של בהביוריזם לגירוי ותגובה


      1. בניגוד לקביעה הדיטרמיניסטית של הביהביוריסטים ההומניסטים חשבו שהאדם מכוון כלפי העתיד.

  • ההומניסטים טענו שההתנהגות האנושית היא תכליתית, טלאולוגית, לאנשים יש גם ערכים שמכוונים את ההתנהגות,

  • כך שברור להם שאנשים פועלים לפי זה ובני אדם הם לא רק אוסף של תגובות מותנות לאירועים

      • כלומר האדם הוא לא רק אורגניזם חסר חיים היודע להגיב באופן פסיבי, חסר אונים שלא אחראי למעשיו.

  • הביהביוריזם יכול לשנות רק את ההתנהגות ולא את ההוויה כי הוא עוסק רק בהתנהגות ולא בהוויה.


לסיכום ז'

  • הביהביוריסטים טענו שהאדם הוא אוסף התנהגויות בודדות, פאסיבי, מונע ע"י חיזוקים ואין להשתמש בנתונים סוביקטיבים,

  • ההומניסטים האדם הוא יותר מזה,

    • בורר ומארגן גרויים באופן אקטיבי,

    • מונע ע"י מטרות עתידיות

    • הוא בעל רצון חופשי,

    • ואין לחקור התנהגות במנותק מהמשמעות הסוביקטיבית שהאורגניזם מעניק לה.


פסיכולוגיה הומניסטית והתנגדות לפסיכואליזה

  • באופן כללי ההומניסטים יצאו נגד הפסיכואנליזה, אבל לא רצו להחליף אותה, אלא להרחיב את תפיסת האדם שלה כך שתכלול את הדברים שדיברו הניאו פרודינים: ראיה פנומולוגית, אקזצניליסטית

  • ההומניסטים העמידו את השקפתם כנגד הפורמליות, הדטרמיניזם, הרדוקציוניזם, הדוגמטיזם וההדגשים הרפואים של הפסיכואנליזה.

  • עם זאת, הם הוקירו את תורתו של פרויד, ולעתים הם התייחסו לגישתם כמשלימה ולאו דווקא כתחליף.

  • הם טענו, שההומניזם מספק הבנה מקיפה יותר לתופעות פנומנולוגיות וקיומיות של טבע האדם.

  • ההומניסטים לא העריכו את הפרוידיאניים אלא את הנאו פרוידיאניים כמו: אדלר, רנק, יונג, פרום והורני.

  • כלומר ההומניזם לא שלל את הפסיכואנליזה אלא הוא הוסיף לה


בניגוד לפרויד, שהייתה לו תפיסה מדיקליסטית, פסימית מאוד לגבי הטבע האנושי, ההומניסטים טוענים שלא ניתן לכפות על התיאור של טבע האדם תיאוריות. לא ניתן לפי ההומניסטים להסביר את טבע האדם לפי נורמות או תיאוריות.

נקודות

        1. ההומניזם יצאו נגד ההשקפה הפסימית של פרויד שנטה להתייחס לצד האפל של טבע האדם, ונותן מקום קטן להכרה במודעות החוייה האנושית (וגם לפי ההומניסטים לא ניתן לכפות תיאוריות על תיאור טבע האדם)

  • ההומניזם התנגד לפסימיות ולהתייחסות רק לצד האפל של האדם. הם הציעו כי האדם יכול לכוון ולעצב את חייו והוא אחראי לקיומו. טבע האדם הוא חיובי, חברתי וריאליסטי.

    • השפעה פסימית של פרויד

      • לטענתם על פי פרויד, כאשר טבעו הבסיסי של האדם יבוא לידי ביטוי מלא הדבר יוביל לרצח, גילוי עריות והרסה. האדם הוא תוצר של דחפים ביולוגים חזקים ומסוכנים שהוכתבו ע"י עברו.

    • לטענתם הפסיכואנליזה נתנה מקום קטן להכרה במודעות החוויה האנושית:

      • הם אומרים על הפסיכואנליזה שבמקרה הטוב העתיד יביא לשינוי קל, אך לעולם לא לשינוי המבנה הבסיסי של האיד. לכן דינמיקת האישיות של פרויד התרכזה בפיקוח על כוחות האיד, חיפוש אחר סובלימציה שלהם, ושימור שיווי המשקל בין כאב להנאה.

    • להמנע מפרשנויות של תיאוריה זו או אחרת (זה מורה משנה שעברה)

      • בניגוד לפרויד, שהייתה לו תפיסה מדיקליסטית, פסימית מאוד לגבי הטבע האנושי, ההומניסטים טוענים שלא ניתן לכפות על התיאור של טבע האדם תיאוריות-  לא ניתן לפי ההומניסטים להסביר את טבע האדם לפי נורמות או תיאוריות.

        1. היו נגד הגישות הדטרמיניסטיות של הפסיכואנליזה ובעד גישה המצדדת בטבע האקטיבי והטלאולוגי  של האדם:

  • ההומניזם גם התנגד להנחת הדטרמיניזם, וטען כי האדם לא נשלט ע"י העבר שלו אלא ע"י השאיפה להגשמה עצמית אשר דוחפת אותו קדימה.

    • ההומניסטים האמינו ביכולת האדם לעצב את עצמו מחדש, לכוון את עצמו ולהיות אחראי לקיומו.

    • לפי ההומניסטים האדם מונע גם על ידי דברים שיקרו בעתיד, (שאיפה למימוש והגשמה עצמית) ולא נידחף רק על ידי אירועים מהעבר שהוא לא שולט עליהם.

      • רוב ההומניסטים  גרסו כי אישיותו של האדם חיובית, חברתית ומציאותית.

      • הם טענו, שרק כאשר הגרעין הפנימי של טבע האדם משחרר את המעצורים הפנימיים והחיצוניים וזוכה לחופש פעולה מלא- האדם מתפקד במיטבו (רוג'רס), מממש את עצמו (מאסלו), מתפקד באופן עצמאי (אלפורט) ומסוגל להיות אותנטי.

        1. ההומניסטים יצאו נגד הדגש העיקרי של הפסיכואנליזה ששמה על הפסיכופתולוגיה,

  • הומניסטים טענו כי הפסיכואנליזה מסתכלת רק על הפתולוגיה ובכך היא מתעלמת ומחמיצה את החלק הבונה, הבריא והיצירתי של האישיות.

      • ההומניסטים אומרים שאם נסתכל רק על מחלות נפש ועל אנשים נוירוטים אז לא נוכל ללמוד על הצד החזק של האדם הצד שכן מחפש את כגון מימוש עצמי, צמיחה, הגשמה עצמית

  • לדעתם הפסיכואנליטיים מתעלמים מהחלק הבונה והיוצר של האישיות מתכונות כמו סקרנות, נדיבות, יצירתיות,

    • כלומר הם עושים משהו דומה שעשו הניאופרדוינים (כלומר הם לא ביטלו את הפיסכואנליזה אבל רצו לשים דגש על דברים אחרים)



  • השפעות חיוביות, דגש על ה self  כמו הניאו פרוידיאנים (כתוב גם בתחילת הסיכום)

    • השפעות חיוביות על ההומניסטים הם תיאורטיקנים של האישיות אשר שמו דגש על ה – SELF.

    • תאורטיקנים כמו אדלר, יונג. הפסיכולוגיה הגשטלטית השפיעה גם היא – האופן בו אנו תופסים את העולם יקבע את האופן בו נגיב אליו.


לסיכום (ז')

      • נגד הפסיכואנליזה-

  • הפסימיזם, וראיית הצד האפל אדם (א)

  • דטרמיניזם שמדגיש היעדר בחירה חופשית, השפעת העבר הלא מודע  (ב),

  • הצבת האדם הנירוטי כמודל, ופירוק האישיות למבנים נפרדים. (ג)

      • טענת ההומניזם-

  • רצון חופשי, ספונטניות ויצירתיות שמפעילים את האדם, (א)

  • ראיה אקטיבית וטלאולוגית-האדם מעצב חייו ואחראי להם (ב)

  • מונע ע"י דחף מודע להגשמה עצמית, (ב) אישיות חיובית,

  • המודל הבסיסי-האדם הבריא,האישיות שלמה (ג)

    1. הגדרה פיזיטיבית: מהו כן הומניזם= נקודת המפגש לגבי טבעו של האדם

  • הגדרה נגטיבית- תחילה ההומניסטים אמרו מה הם לא, למה הם מתנגדים. (בהויוריזם, פסיכואנליזה)

  • הגדרה פוזיטיבית- מאוחר יותר ההומניסטים אמרו מה הם כן, בעד מה הם יוצאים.

למעשה יש כאן שני דברים

  • הראשון זה ההצהרה ב 1968

  • השני זה השקפעות לגבי טבעו של האדם


מהמאמר

  • ההצהרות הראשונות  (ב 1968) לגבי מדיניות האגודה היוו פשרה בין שתי הקבוצות והיו די עמומות. לכן אומצה "הפסיכולוגיה הומניטרית" של בוגנטל (1963) כ"הגדרה טובה של מטרות הארגון ומגמתו", החברים לא התכחשו לביהביוריזם ולפסיכואנליזה, והחליטו לאגד את השקפתם בתוך מגמה פנומנולוגית רחבה יותר שתדגיש את ערך נסיון האדם.

הנחות היסוד של ההומניזם בהצהרה 1958

(זה גם מה שז' כתבה)

  1. האדם הוא יותר מסכום חלקיו (תורשת הגשטלט).

  2. האדם מושפע (מבחינת התפתחות) מיחסיו עם הסביבה.

  3. האדם מודע- מודעות סובייקטיבית.

  4. לאדם יש ברירה- חופש בחירה.

  5. האדם עושה דברים מתוך כוונת תחילה- כוונה ורצון (תילאולוגיה).

  • מאוחר יותר יאמרו שהאדם נולד עם הפוטנציאל להגשמה עצמית וכל הקיום שלו הוא ניסיון להגשים אותה. האדם למעשה מעצב את עצמו, הם מדברים על אינטראקציה בין סביבה לבין תורשה.


      •  הוא ניסה לשפר את הערכתו העצמית דרך עיסוק באתלטיקה- רעיון שנכשל.

      • לאחר מכן פנה לספרים





השקפות על טבע האדם

  • ההשקפה על טבע האדם הוגדרה במפורש כבסיס לפסיכולוגיה ההומניסטית.

    • ההומניסטים האמינו שכל תנועה בפסיכולוגיה צריכה להשען על הגדרת טבע האדם, כיוון שהגדרה זו קובעת את שאלות המחקר האמפירי, את איסוף הנתונים ופירוש הממצאים, ומעל לכל את ייסוד התיאוריה.

      1. האדם מתהווה ויוצר את עצמו (הרעיון הבסיסי החשוב מכל)
  • הפסיכולוגים ההומניסטים הסכימו "שהאדם הוא ישות בתהליך של התהוות".

  • כלומר האדם מתהווה ויוצר את עצמו

    • אדם במיטבו מגיב בצורה חיובית, אוטונומית, בעל יכולת בחירה, מסתגל ויכול להשתנות- מתהווה באופן מתמיד.


תוספות
  • האדם הוא ייצור ייחודי בעל יכול לכוון, לבחור, ולשנות את המניעים המנחים אותו.

  • בתהליך ההתהוות האדם חייב לקבל על עצמו את האחריות האולטימטיבית לאינדיבידואליזציה ולהגשמה עצמית.

  • כדי להגיע לשלבים הגבוהים ביותר בתהליך ההתהוות, האדם חייב לתפקד באופן מלא (רוג'רס), להיות עצמאי (אלפורט), הself חייב להיות ספונטני, אינטגרטיבי וממומש (מאסלו), חייבת להיות תחושה של מודעות עצמית (מיי) והפיכה לישות אותנטית (בוגנטל).


ההתנגדות לתהליך ההתהוות היא בעיה
  • ההומניסטים התנגדו לרעיון שתהליך ההתהוות נקבע רק ע"י הגנים או ע"י חיזוקים חיצוניים. והאמינו כי התנגדות לתהליך ההתהוות היא מחלה פסיכולוגית שצריכה להיות במוקד הטיפול הפסיכותרפי

    • כלומר ההומניזם רואה בפתולוגיה כנובעת מכך שהאדם לא נמצא בתהליך של התהוות ולא חותר למימוש עצמי ועל כך יש לשים דגש בפסיכותרפיה.

      1. האדם אוטונומי עם בחירה חופשית יחודי ויכול לשנות את חייו
  • האדם אוטונומי עם בחירה חופשית

  • האדם הוא ייצור ייחודי בעל יכולת לכוון, לבחור, ולשנות את המניעים המנחים אותו.

    • כפי שכתבתי ההומניסטים התנגדו לרעיון שתהליך ההתהוות נקבע רק ע"י הגנים או ע"י חיזוקים חיצוניים

      1. האדם יכול להגיע למימוש עצמי
  • בשיא התהליך האדם יכול להגיע למימוש העצמי (קשור לפירמידה של מסלאו)

    • בתהליך ההתהוות האדם חייב לקבל על עצמו את האחריות האולטימטיבית לאינדיבידואליזציה ולהגשמה עצמית.

      • כפי שכתבתי קודם: ההומניסטים התנגדו לרעיון שתהליך ההתהוות נקבע רק ע"י הגנים או ע"י חיזוקים חיצוניים. והאמינו כי התנגדות לתהליך ההתהוות היא מחלה פסיכולוגית שצריכה להיות במוקד הטיפול הפסיכותרפי.

      1. טבע האדם טוב מיסודו
  • אלפורט, מאסלו ורוג'רס האמינו כי טבע האדם טוב ביסודו וישאר כך אם תינתן לו הסביבה ההולמת וההזדמנות לגדול ולהגשים את עצמו.

    • מיי היה אופטימי באשר לטבע האדם, אך האמין שלרוע ופחד יש תפקיד חשוב כמניעים של בחירה, אחריות, משמעות ועצמאות.


ההומניסטים חלוקים על הגורמים המדוייקים לתהליך ההתהוות

  • למרות שהסכימו שתהליך ההתהוות מאפיין את הטבע האנושי, הם היו חלוקים על הגורמים המדויקים לתהליך.

    • מאסלו, רוג'רס ואלפורט האמינו שלתהליך ההתהוות יש בסיס ביולוגי, אך נזהרו שלא להפוך זאת לדטרמיניזם ביולוגי פשוט.

    • מאסלו- לאדם יש גרעין פנימי אינסטינקטיבי המכיל את הפוטנציאל של האדם וחותר להגשימו.

    • רוג'רס- לאדם יש נטייה מולדת להגשמה עצמית של פוטנציאל פנימי.

    • לעומתם מיי ובוגנטל הסבירו את תהליך ההתהוות כתוצר של מודעות עצמית וכתגובה לחרדה הנובעת מהתמודדות עם ההמשכיות הקיומית.

  • ההומניזם לא מציג הנחות או מסר חדש אלא הוא משלב בין מסרים קיימים. התקופה לשילוב מסרים אלו התאימה גם מבחינה מדעית וגם מבחינה חברתית.

    1. קשר בין הומניזם לאקסנציליזם – דמיון ושוני.

  • האקזיסטנציליזם  צמח באירופה וההומניזם צמח בארצות הברית

  • (המייסדים של הפסיכולוגיה ההומניסטית הסכימו כי מסורת מחשבתית זו, המוגדרת לטעמם באופן קלוקל, השפיעה על עיצוב הפסיכולוגיה ההומניסטית כמקור השראה והפכה לזרם חשוב בתוך הפסיכולוגיה ההומניסטית. אך אין זה מדויק מבחינה היסטורית לראות בפסיכולוגיה ההומניסטית "יבוא" של הגישה האקזיסטנציאליסטית האירופאית)

  • היסטורית לא נכון לראות בפסיכולוגיה ההומניסטית "יבוא" של הגישה האקזיסטנציאליסטית האירופאית, אלא הן מקבילות אחת לשניה.

  • כאשר ההומניסטים גילו את האקזיסטנציאליסטיים בסוף שנות 50, הגרעין הרעיוני שלהם כבר הוגדר היטב. ובאותו הזמן גם גרעין החשיבה ההומניסטית נוסח.

  • מאסלו התרשם בעיקר ממרטין בובר, רוג'רס מבובר וקירבגרד, מיי מפול טיליש.


המשותף להומניזם ולאקסצינליזם – 3 נקודות מקבילות

      • שתי הגישות הסכימו כי נושאים הבאים  צריכים לעמוד במרכז הפסיכולוגיה

  1. יש להבין את האדם מתוך החוויה המיידית שלו
      • כלומר יש להבין את האדם לא מתוך אירועים שקרו בעבר, אלא מתוך החוויה המיידית/ הניסיון המיידי של הפרט

  1. יש להימנע מפרשנויות תיאורטיות
  • יש להבין את הפרט תוך הסתמכות על כמה שפחות דעות קדומות, כך ניתן יהיה לפגוש את הפרט באופן ישיר במקום דרך המסננת של תיאוריה זו או אחרת.

      • ההומניזם וגם והאקסיצינליזם  לא עסקו מאוד בתיאוריה, היו להם הרבה מונחים אבל לא מונחים שפיתחו אותם ושאלו אותה ממונחים אחרים

      • הם עסקו בעיקר בקליניקה

      • וזה בשונה מפרויד שלקח את החלום שנתן לו פרשנות תיאורטיות, אלא זאת החוויה וכך מבינים אותה

      • רוג'ר אמר שמה שצריך לעשות פרשנויות אלא פשוט לשקף לו.

  1. דגש על חופש בחירה ואחריות האדם לקיומו ולחייו.
  • ראו את התפקיד המרכזי של חופש, בחירה, החלטה ואחריות האדם על קיומו..

הרעיונות של האקזיסטנציאליסטים שההומניזם דוחים – לפי מורה בסימסטר קודם

  • ( לפי המורה בכיתה הסיבה לשוני בין האסכולות הוא בגלל שבאירופה, מתעקשים לסבך כל דבר, ולא פרקטים כמו אמריקאים

  • באירופה הם  תיאורטיים והאקסנציליסטים נשענו על פילוסופיה )

    • ההומניסטים העבירו ביקורת על ההתמקדות של האקזיסטנציאליסטיים ביאוש כפי שהתבטא בריקנות (סרטר) , בניהיליזם (ניטשה), ובאבסורד (קאמי).

        • במובן זה, הם היו יותר קרובים לענף התילאולוגי של האקזיסטנציאליסטיים שכלל את קירקגרד, בובר וסוטיץ'.

          1. הרעיון שהאדם נולד ללא מהות קודמת, רעיון הכלום
  • ההומניסטים דחו את הטענה שבמיוחד הושמעה על ידי סארטר שהאדם נולד ללא מהות קודמת – רעיון הכלום nothingness.

    • הרעיון שקודם כל האדם קיים ורק אחר מתקבלת משמעות לקיום הזה.

  • ההומניסטים דחו את הטענה הזו, לדעתם האדם נולד עם משמעות קודמת. הוא נולד עם הביולוגיה ולה יש חלק בעיצוב האישיות שלו.

          1. דחית טענת הניהליזם- זהו הרעיון החשוב שהם דוחים
  • ההומניסטים דחו את הטענה האקזיס' הבאה: טענת הניהיליזם – חוסר הערכיות, האדם חי בעולם חסר קריטריונים הקובעים התנהגות.

  • רעיון הניהליזם לפי המורה זה

    • שזוהי אמונה בלי אמונה. שוללים כל דבר שאנשים יכולים להאמין כמו דת מסוימת

    • האקסנציליסטים נשענו על פילוסופיה על ניטשה ברעיון הניהליסטי

      • כך למשל בדתות רואים שאנשים עושים דברים בגלל שמישהו אמר להם לעשות את זה. (נסיעה בשבת) הרעיון הניהליסטי אומר שאי אפשר להאמין רק בגלל שמישהו אמר להם ) –

    • האקס' נישענו על פילוסופיכ

  • ההומניסטים לא קבלו את הטענה הזו, היות והאמינו כי האדם הוא טוב מבסיסו, והתרבות מעצבת את התנהגות האדם.

    • מצד שני האקזיסיאליסטים  לא קיבלו את הטענה של ההומניסטים.

          1. רעיון האבסורד
  • הרעיון של האקסנציאליסטים שכל ההתרחשויות בעולם הן מקריות. הפעילות בעולם היא ללא תכלית, אין משמעו לא התקבלה על ידי ההומניסטים.


    1. שני אנשים חשובים נוספים

מאסלו 1908-1970 (רק מהמורה בכיתה) – נחשב לאבי ומוליד ההומניזם

  • מאסלו נחשב לאבי ומוליד ההומניזם

חייו המוקדמים של מאסלו
  • חייו האישיים היו מאוד קשים-

    • חיי חים קשים בברוקלין וזוכר חוויות ילדות קשות של אביו הזניח את המשפחה(היה רודף שמלות)  והאם נהגה להעניש אותו תכופות.

    • בנוסף, כנער הוא היה מוטרד מאוד ממראהו החיצוני (אף גדול) וסבל מהערכה עצמית מאוד נמוכה.



לימודיו של מאסלו
  • מאסלו פנה ללמוד פסיכולוגיה אצל טיצ'נר הסטרוקטורליסט, והיה מאוד מאוכזב מהפסיכולוגיה-

    • הוא לא הבין את הקשר בין סטרוקטורליזם לבין החוויה האנושית.

    • כלומר לא הבין איך הרעיונות של הסטרטורליסטים רלוונטים לחוויה האנושית

  • אחר כך מאסלו עבר ללמוד אצל הבהיוריסטים,

  • בהמשך נפגש בכתיבם של קוהלר, גשטלט, והפסיכואנליזה שהשפיעו עליהם עד כדי שינוי עמדתו (התחבר לחלק מהרעיונותיהם)


ניסוח שאלת המחקר של מאסלו
  • שאלת המחקר החשובה שניסח היתה " מה גורם לאנשים דגולים להיות דגולים?

  • דרך נושא זה הוא הגיע למושג מרכזי בחשיבה ההומניסטית – הגשמה עצמית. – מושג שנמצא בלבד הגישה ההומניסטית.

    • בעוד שהמוטיבציה הבסיסית בפסיכואנליזה היא מאחורינו (עבר) ומה שדוחף אותנו זה זכרונות הילדות

    • ובגישה הביהביוריסטית גירויים שנמצאים כאן ועכשיו בסביבה שלנו גורמים לנו להתנהג כך או אחרת (הווה) ,

    • מונח של הגשמה עצמית הוא מונח של העתיד, אנו נמשכים קדימה לקראת מטרות בעתיד (ז': להגשים את יעודנו)

התיאוריה של מאסלו מתמקדת באדם הבריא ולא באדם החולה.
  • הפסיכולוגיה של מאסלו הדגישה את האדם הבריא-

      • וזאת בשונה מהפסיכואנליזה, ששמה דגש על האדם החולה.

  • מאסלו הדגיש את האדם המשיג, שמגשים עצמו-

    • מתוך דברים אלה פיתח מאסלו את "סולם הצרכים"  שבראשו אנו נפגשים בהגשמה העצמית- בזאת מקופל הייעוד האנושי של האדם.

  • מאסלו והדגש שלו על הגשמה עצמית לא נתקלו בעין אוהדת בקהילה המדעית שהייתה כולה ביהייביוריסטית.

חשיבות רעיונותיו של מאסלו:
  1. רעיונותיו נתקלו (בדומה לרעיונותיו של רוג'רס), בזרמים חברתיים של שנות ה-50-60 של ארה"ב- זרמים עם תסכול עמוק מדמות אדם מכניסטי וקונפורמי של החברה האמריקנית באותו זמן.

  2. רעיונותיו של מאסלו הפכו אותו לאחד מאבות ה-עבודה הקבוצתית.


רעיונותיו  של מאסלו כיום: קשור היום לפסיכולוגיה אירגונית
  • הרעיונות שלו יש להם אישוש האמפירי חלש, אבל עדיין משמשים מקור בתחומים יישומים כמו: פסיכולוגיה אירוגונית, תוכניות למנהלים וכד'

  • בעיקר קשור למוטיבציה של עובדים

  • מאסלו מייצג את הגישה ההומניסטית בזכות היותו הראשון ששם דגש על הגשמה עצמית.


עקומת הצרכים של מאסלו- ציור פרמידה
    • יצר את סולם הצרכים. בבסיס הסולם מצוי הרעיון שאנו מטפסים לכיוון ההגשמה העצמית:

  1. מימוש/ הגשמה עצמית

  2. כבוד והערכה

  3. שייכות, זהות אהבה

  4. ביטחון בקיום הפיזי

  5. צרכים פיזיולוגיים בסיסיים


רוגרס 1902-1987- טיפול ממוקד בלקוח

רקע:
  • חי חיים קונפורמיסטים לא קלים, חש כלוא בתוך מסגרת שמרנית וכופה.

  • נולד למשפחה מאוד קונפורמית- בה ברור מאוד מה ראוי לעשות ומה לא.

  • רוג'רס חש כלוא במסגרת הזו ובגיל צעיר יחסית הוא החליט שזה לא בשבילו והוא צריך לפתח עצמו בכיוונים שונים.

  • ב-1931, הוא קיבל תואר דוקטור ופיתח את המושג CLIENT  CENTERD  THERAPY.  רוג'רס כיוון לצורה אופטימית והומניסטית בטיפול.

לקוח, קליאנט
  • טיפול ממוקד בלקוח

  • המטופל הוא קליאנט


טיפול הממקוד בלקוח
  • הלקוח: הלקוח יודע לאן הוא צריך להגיע, ובעיקר יודע איך צריך להגיע לשם

      • פיתח את הטיפול הממוקד לקוח. הוא טוען שהלקוח יודע לאן הוא צריך להגיע וגם איך להגיע לשם ועל המטפל להנחות אותו בדרך.

      • הוא טוען ששינוי בא מבפנים כי האדם הוא יצור השולט בגורלו.

  • המטפל:  המטפל צריך להנחות את הקליאנט בדרך לשם

  • רוג'רס  טען, שבטיפול פסיכולוגי, הקליינט (לא הפציינט), יודע לאן הוא צריך להגיע והוא מסוגל להגיע לשם. המטפל צריך רק להנחות אותו בדרכו לשם.

  • לדעתו לאדם יש מספיק כוחות ומוטיבציה כדי "לתקן" את עצמו, ותפקיד התרפיסט זה לעזור בהליכה לקראת אותו "תיקון".

    • השינוי בא מבפנים מאחר והאדם הוא יצור חזק ששולט בגורלו.

  • פירוט נוסף על תפקיד הפסיכולוג עפ"י רוגרס,

    • תפקיד הפסיכולוג הוא לא לפתור בעיות של נוירוזות וסבל אנושי אלא לגרום לאנשים להיות יצירתיים, פתוחים, מודעים לעצמם, מאושרים יותר כלומר להגשים את עצמם כבני אדם.  

בסיס להתפתחות תקינה
  • הבסיס להתפתחות תקינה היא קבלה בלתי מותנית

  • בגיל מוקדם על הילד לזכות מהאם או מטפל לקבלה בלתי מותנית, ללא תנאים.

  • הבסיס להתפתחות בלתי תקינה היא קבלה ולא קבלה מותנית.

  • הילד צריך להתקבל בזכות עצמו וללא תנאים ע"י ההורה.

    • (תורתו זו זכתה לעיוותים, מאחר ומכאן יצאו המלצות שרוג'רס התנגד להן כמו- לקבל כל מה שהילד עושה.

    • רוג'רס לא התכוון לזה- הילד צריך גבולות וחוקים שחשובים לשם יצירת הערכה עצמית תקינה).


ז':

    • בגילאים מוקדמים ילד יכול לזכות מאימו בקבלה או בקבלה מותנית,

    • הבסיס להתפתחות תקינה הוא קבלה, כלומר הילד מתקבל בזכות עצמו ללא תנאי, הוא צריך מסגרת וחוקים, זה חשוב להערכה העצמית שלו

    • אך הוא צריך להרגיש שמקבלים אותו תמיד גם כשהוא עובר על החוקים.

הדרך לקראת בריאות פסיכולוגית היא הגשמה עצמית
  • הגשמה עצמית - האדם צריך להיות מודע לרצונות שלו ולפעול על פיהם ולא מתכתיבים חברתיים

  • הגשמה עצמית (בשונה ממסלאו) היא היכולת לחיות בהווה, להיות מונע ע"י רגשות, להיות מודע לעולם הפנימי והרגשי שלו ולא לפעול לפי מחשבות של אנשים אחרים.

  • יכולות אלו מאפשרות לאדם הבריא להגשים את עצמו.

  • כלומר האדם צריך להיות מודע לרגשות שלו לחויות שלו לעולם הפנימי שלו, ולא לפעול על פי רצונות של אחרים

    • כלומר לא צריכים להיות מושפעים לתכתיבים חברתיים אלא מרצונות שלנו

    • הרצונות שלנו, הם אלה אשר יאפשרו לנו להגשים את עצמנו.

הרעיונות של רוגרס נמצאים עד היום בטיפול קליני
    • הרעיונות שלו נמצאים עד היום בטיפול קליני

    • וזאת בניגוד למסלאו

      • גישתו של רוג'רס הייתה אבן פינה חשובה לתנועות הדרמטיות של סוף שנות ה-60 ועד היום יש את עקבותיהם.

        • רוג'רס רואה את תפקידו של הפסיכולוג לגרום לאנשים להיות יצירתיים, פתוחים לעולם, מודעים לעצמם ומאושרים יותר- מגשימים עצמם (ולא לפתור בעיות של נוירוזות).


ההבדל בהגשמה של מאסלו ורוגרס

  • רוג'רס ומאסלו מציגים סוגים שונים של הגשמה עצמית :

  • (למרות שבשתיהן מקופלות ההנחות התיאורטיות בדבר פתיחות לעולם, יצירתיות והתייחסות לחוויה)

  • ההגשמה העצמית של רוג'רס היא רגשית – מיושמת בקליניקה

  • לעומת ההגשמה העצמית של מאסלו שהיא הישגית- תפסה מקום בתחומים ישומיים-

      • כלומר היא באה לידי ביטוי יותר בקליניקה מאשר בארגונים.

  • אך בשתיהן יש פתיחות לעולם, יצירתיות ופתיחות לחוויה.

הומניזם על הדילמות

דואליזם, מדברים על נפש ,צמיחה,הגשמה,  גדילה, כל הנושאים שעוסקים מראים שהם דואליסטים

1) הומניזם מול מוניזם

סובייקטיביות, יש לחקור את החוויה הפנימית,

2) סובייקטיביות מול אובייקטיביות

איכותי

3) כמותי מול איכותי

אי הפחתה, צריך לחקור במונחים פסיכולוגיים, נפשיים

4) הפחתה מול אי הפחתה

מולארי- מסתכלים על החוויה השלמה ולא חוקרים על החלקים שלה

5) מולארי מול מולקולרי

רצון חופשי, לאדם יש יכולת לבחור לשנות את חייו

6) דטרמיניזם מול רצון חופשי

רק פרטי, רק קליניקה

7) מחקר פרקי מול מחקר טהור

אפשר לכתוב נייטיבים אם מדברים על הדחף לחופש, הדחף לצמיחה, כי זה מה שאומרים שהוא מולד

8) נייטיביזם מול אמפריציזים

תיאוריה, מונחים מופשטים, תיאורטים, אין להם נתונים מאיזה שהם ניסווים מבוקרים,


העיסוק במונחים תיאורטיים מופשטים- ללא נתונים

9) תיאוריה מול נתונים



שאלה 6 מהממן: מקורות השראה לרעיונות ההומניסטים, ורעיונות מרכזיים שצמחו בעקבות כל אחד ממקורות ההשפעה (ז')

*סביבה חברתית- שנות ה-50-60, ילדי הפרחים מטיפם לאהבה ואושר, ההומניזם מושפעים מרוח התקופה ורעיונותיהם מדגישים את האדם הבריא, מימוש עצמי ואושר.


*הגישה האקזיסטנציאליסטית–ההומניסטים הסכימו עימם כי הבנת הטבע האנושי צריכה להתבסס על החוויה הישירה של האדם ולא דרך תאוריות.  בנוסף, האקזיס' חקרו את תפקיד החופש, הבחירה, ההחלטה והאחריות בקיום האנושי, מושגים שהונחו במרכז חקירת ההומניזם


*פורשי פרויד- אדלר למשל, הדגיש כי האדם מונע ע"י מטרות עתידיות, ומסוגל לעצב גורלו ואישיותו, גם ההומניזם מאמינים ברצון חופשי, ספונטניות ויצירתיות, ויכולת האדם לעצב גורלו.


*קורט גולדשטין- פיתח את המושגים הגשמה עצמית, והשערת הצמיחה, ההומניסטים הפכו מושגים אלה לאבן יסוד, מאסלו אימץ את ההגשמה העצמית, רוג'רס אימץ את השערת הצמיחה.


*תאורטיקני אישיות (מוריי ואולפורט)-דיברו על אוטונומיה פונקציונלית, מוטיבציה של מבוגרים לא תלויה בחוויות הילדות, בדומה להם מאסלו ורוג'רס חקרו את הדינמיקה האישיות, הself.


*גשטאלט-בדומה לטענתם כי השלם יותר מסכום חלקיו גם ההומניסטים טענו כי האדם יותר מסכום חלקיו, בנוסף, התנהגות היא תגובת הפרט למציאות כפי שנתפסת על ידו, רעיון דומה לגשטאלט שאנו תופסים שדה של גרויים ומגיבים ליחסים בין הגרויים המרכיבים אותו.